טאי צ'י ואוסטיאופורוזיס

באותו שבוע שבו קראתי שתרופות נגד אוסטאופורוזיס מכפילות את הסיכון לסרטן, דיברנו בקבוצת הטאי צ'י בכפר סבא על ההשפעה של התרגול על האנשים בקבוצה.
לי זה היה מאוד משמח לשמוע מהתלמידים בצורה אישית איך התרגול עוזר להם בתחומים שונים בחיים.
ואז טלי סיפרה שמאז שהתחילה ללמוד ולתרגל טאי צ'י צפיפות העצם שלה נראית במגמת עלייה.
אני פוגש נשים רבות שסובלות מאוסטיאפרוזיס ומכיר את המאבק לשמור על צפיפות העצם ברמה סבירה.
עלייה בצפיפות העצם אינה דבר נפוץ למיטב ידיעתי, וכיום כשהסיכונים של טיפול תרופתי מוכרים יותר ויותר, אני חושב שיש מקום להציע את תרגול הטאי צ'י והצ'י קונג ככלי אפשרי למניעה/טיפול באוסטאופורוזיס.
אני חושב שיש יחס בין כמות התרגול לחיזוק העצמות, והשינוי המרשים בצפיפות העצם של טלי קשור לתרגול יומיומי ולאהבה לתרגול.
גם אם נצליח רק להאט את תהליך דלדול העצם בעזרת תרגול מתון, זה כבר הרבה בעיני.
אני מצרף כאן קישור למחקר שנערך באוכלוסיה מבוגרת ומראה את ההשפעה של תרגול טאי צ'י על צפיפות העצם, וגם מכתב שטלי כתבה על הנסיון שלה.

מחקר על השפעת תרגול טאי צ'י על חוזק השרירים ברגליים, צפיפות עצם ופחד מנפילות

וזה המכתב של טלי

טאי צ'י וצפיפות עצם
‏13ספטמבר, 2010

קיץ שנת 2008 , אני מצטרפת לנסיעת עבודה של בעלי לסין.

הגענו לבירת מחוז שנסי, טיו-אין. מקום מוצאם של שושלת צ'ין, שושלת הקייסרים הראשונה של סין. נהר אדום, המכונה אנה בפי דוברי האנגלית, אחראית על הביקור של בעלי בבית החולים המרכזי של העיר, אבל יש לה גם תפקיד להבטיח שאחשף לאמנות הטאי צ'י.

 היא מגיעה בשעה 06:00 בבוקר, למחרת הגיענו לעיר, כדי ללוות אותי לפארק הקרוב למלון בו שהינו ומצרפת אותי לקבוצת בנות, בגילאים שונים שמתרגלות טאי צ'י צ'ואן המסורתי. ולהכיר אותי למדריכה שלבושה בבגד טאי צ'י ורוד מבריק וזוחלת על הרצפה בתנועת הנחש המוכרת לנו, כבר. היא העבירה אותי לידים טובות.

 מסביבינו קבוצות מתאמנות, קבוצות קטנות של 5 אנשים או קבוצות של 100 אנשים- כולם מתעמלים, כל קבוצה מתרגלת משהו אחר, מסגנונות סיניים ועד התעמלות של מסדרי הבוקר של בית הספר שלנו משנות השישים. הרבה מוסיקה באויר- כל קבוצה עם מדריך שמשמיע מוסיקה משלו.

 לא הכרתי את  התנועות, אבל הרגשתי שזה הדבר הנכון לגוף שלי.

 בוקר-בוקר במשך שבועיים, אני מגיעה לפארק, "מחובקת" על ידי בנות הקבוצה, שמדברות איתי עם הידיים והגוף. אין שפת תקשורת אחרת. המורה מתרגלת מול הקבוצה, מציינת את שם התנועה, הרבה הסברים בסינית, ולי היא מראה לי את התנועות , אבל בעיקר בועטת לי בכף הרגל כדי לישר אותה, לכוון אותה לכיוון הנכון. המכות ממחישות לי לאן לכוון את הרגל.

 ומאז יוני 2008 אני מתרגלת עם אוהד, בקבוצה או לבד, באולמי ספורט, במגרש הספורט  ליד הבית או במרפסת או בסלון ביתי, אחרי שהזזתי את כל הרהיטים והצמדתי אותם לקירות. אני מתרגלת במגרש הספורט בכפר סבא, או בגני לוקסמבורג בפריז או למרגלות ההימליה במנאלי, הודו, או מול מרחבי השלג שנראים מחלון המלון בפברואר קפוא במוסקבה. לכל מקום יש את האנרגיות שלו.

 התחושה הפנימית היא של אנרגיה טובה שמתפשטת בכל הגוף. תרגול בקבוצה משנה את  התחושה, יש סוג של העצמה.

 אבל האפקט המצטבר הוא גם אובייקטיבי.  ובבדיקות צפיפות עצם, אותן אני עושה פעם שנה רואים עליה משמעותית בצפיפות עצם, ב-2009 הצפיפות הייתה 1.361 גרם/סמ"ר וב-2010  1.409. גרם/סמ"ר.

 -2009 הצפיפות הייתה 109% מהממוצע לגילי וב-2010 – 124%. האם השינוי משמעותי?, אפשר להסתכל בצילום של  ריכוז הבדיקות בשנתיים האחרונות.

לחץ להגדלה

טלי

תגובות בפייסבוק

תגובות