ארכיון לשנה : 2007

בהמשך לסדנא עם ג'ינג לי, אני מעלה לבלוג סרטון שצילמתי בסדנא ובו חלק מתבנית 24 התנועות הפשוטות של סגנון יאנג שג'ינג הדגימה.

[youtube:http://www.youtube.com/watch?v=W1I_5DNXIq4]

יש כמה דברים שאפשר לראות וללמוד מהביצוע הזה של התבנית.

הדבר הראשון שבולט זה הוירטואוזיות התנועתית, הגמישות והכוח. ניתן לראות זאת בעיקר בשתי הבעיטות. דרושה עבודה קשה מגיל צעיר כדי להגיע ליכולת כזו, אבל חשוב גם לזכור שבתרגול טאי צ'י לבריאות וגם בתרגול טאי צ'י כאמנות לחימה אין צורך בתנועה כה קיצונית. זה כמובן טוב להיות גמיש וחזק, אבל בטאי צ'י המסורתי של סגנון יאנג, וברוב סגנונות הטאי צ'י הבעיטות מגיעות עד לגובה האגן ולא יותר, וזאת כדי לשמור על היציבות והחיבור לאדמה. אני חושב שהדרישה בתחרויות הטאי צ'י בסין ל"ביצועים" מושלמים, לוקחת את התרגול לכיוון שמדגיש את מה שאפשר לראות ופחות את מה שאפשר להרגיש.

הדבר השני שמאוד מעניין זה השימוש בגב. אנחנו מקפידים לשמור על האנך בעמוד השדרה כך שהקודקוד והפרינאום נמצאים על אותו קו אנכי. ניתן לראות שג'ינג מאוד חורגת מהכלל הזה. בתנועות של לתפוס את זנב הציפור, ואפילו יותר בטווית המשי (נערת הירקן עובדת עם הבוכייר) ניתן לראות נטייה קדימה ואז התיישרות. למעשה התנועה שלה כוללת גם גל הצידה בעמוד השדרהואז גל שעולה ומעביר את הכוח לידיים. זו תנועה מאוד מורכבת שדורשת גמישות רבה. הנטייה קדימה בסגנון יאנג פחות נפוצה כיום, אבל ניתן לראות זאת בסרטונים של מורים מהדור הישן של סגנון יאנג.

אם יש לכם שאלות לגבי ההבדלים בין הדרך שג'ינג מדגימה את התבנית לדרך שאנחנו עושים, או מחשבות בכלל התרשמויות, אפשר להגיב לפוסט.

בלימוד הטאי צ'י, אנחנו מחלקים את הלימוד לפנימי וחיצוני. חיצוני מתייחס לתנועת הידיים הרגליים והגוף במרחב, ופנימי מתייחס לתהליכים שקורים בתוך הגוף עצמו.כיום לימוד הטאי צ'י מתחיל לרוב מהלימוד החיצוני. אנחנו לומדים את הצורה החיצונית של התנועה, ועם התרגול ושיפור המיומנות החיצונית, מתחילים ללמוד את המיומנויות הפנימיות.שניים מהגורמים החשובים ביותר בלימוד הפנימי הם המבנה והשורש.
מבנה הוא הצורה שבה חלקי הגוף מחוברים אחד אל השני, ושורש הוא היכולת של הגוף להשאר מחובר לאדמה. המבנה שבו אנו משתמשים בטאי צ'י, הוא המבנה היעיל ביותר שמאפשר לגוף להעביר זרימה של כוח בין חלקי הגוף השונים, ובין האדמה והחוץ. מה שמאפיין את המבנה בטאי צ'י באופן כללי, הוא היכולת לזרום בצורה מעגלית וקווית, במינימום של מאמץ והשקעת אנרגיה.
השורש הוא היכולת שלנו להשאיר את המבנה של הגוף מחובר לאדמה מול לחצים חיצוניים.
כדי לשפר את המבנה והשורש, אנו משתמשים בשתי צורות תרגול עקריות –  עמידת עמוד, ובחינת תנוחות מהתבנית. צורות תרגול אלו משפרות הן את המבנה ואן את השורש.
בעמידת עמוד אנו מתרגלים עמידה בתנוחה מסויימת לאורך זמן. השהייה בתנוחה ללא שינוי, לאורך זמן ובמצב של הרפייה מאפשרת לנו למצוא את  היחסים האופטימליים בין חלקי הגוף השונים מול העומס שמפעיל עלינו כוח הכובד, ובהמשך מול עומסים חיצונים המופעלים על הגוף לכיוונים שונים.
לתרגול עמידת העמוד חשיבות עצומה למי שרוצה לשפר את רמתו בטאי צ'י ולהגיע לרמה גבוהה. את תרגול עמידת העמוד מתרגלים ממספר דקות, ועד פרקי זמן ארוכים. בקבוצת עמידת הזן של בית הספר יצירה אנחנו מתרגלים מדי שבוע עמידת עמוד לפרק זמן של 45 דקות. התרגול המסורתי לבנייה בסיסית של מבנה הוא לתרגל מדי יום עמידת עמוד של כ 45 דקות, במשך 100 ימים רצופים.
בבחינת תנוחות מהתבנית, אנחנו נעמדים בתנוחה אותה אנו רוצים לשפר, ובעזרת בן זוג, בוחנים את יעילות התנוחה והשורש מול כוחות מכיוונים שונים. חשוב להכיר בכל תנוחה את הכיוונים שאליהם היא מכוונת, מכיוון שכל תנוחה בתבנית הטאי צ' מיעודת להזרים את הכוח לכיוונים מסויימים.
תרגול נוסף שבו בוחנים את המבנה והשורש ומשפרים אותם הוא תרגול הפושינג הנדס, תרגול הזוגות הבסיסי של הטאי צ'י, עליו אכתוב בהמשך.
בקבוצות הטאי צ'י של בית הספר יצירה נשים דגש השנה על שיפור המבנה והשורש בתוך התנוחות של התבנית. למי מי שרוצה להעמיק יותר, ולהפוך את הטאי צ'י לחוויה משמעותית יותר בחייו, חשוב להתנסות בתרגולים המיוחדים של עמידת עמוד ופושינג הנדס. בשיעורים רגילים אנחנו נוגעים בשני התרגולים האלו, אבל העמקה בהם (ובייחוד בפושינג הנדס) דורשת מסגרת תרגול שמוקדשת לכך. לשם כך קיימות  הקבוצות המיוחדות – קבוצת עמידת הזן וקבוצת הפושינג הנדס.