תקציר מתוך הרצאה שניתנה בסדנה על נושא זה
טאי צ'י מול טאי צ'י צ'ואן
אמנות הטאי צ'י צ'ואן מבוססת על העקרון הפילוסופי של טאי צ'י – הניגודים המשלימים. הבנת התיאוריה של הטאי צ'י יכולה לתת משמעות עמוקה יותר לתרגול המעשי של טאי צ'י צ'ואן.
טאי צ'י כרעיון פילוסופי הוא מונח שבא לתאר את זרימת האנרגיה ביקום, הטאי צ'י הוא חוק קוסמי, וככזה יכול לתת פירוש והסבר לכל תהליך ושינוי בתוך האדם, בין בני אדם, וביקום כולו.
ווצ'י, המסומל כמעגל ריק, מצב שבו אין ניגודים.
ווצ'י וטאי צ'י
בקוסמולוגיה הסינית קודם למונח טאי צ'י המונח ווצ'י. ווצ'י, המסומל כמעגל ריק, הוא מצב שבו אין ניגודים. הווצ'י מתואר כמצבו הראשוני של היקום בטרם נפרדו היין והיאנג. במצב של ווצ'י אין דואליות אלא אחדות, אבל גם אין זרימה וזמן, כי זרימה וזמן מבטאים ניגודיות. מתוך הווצ'י נפרדו הניגודים המשלימים, היין והיאנג. במקרה או שלא התיאור דומה לבריאת העולם ביהדות כאשר ממצב של תוהו ובוהו (ווצ'י) השתנה העולם למצב של חושך ואור (יין ויאנג).
מכיוון שאנו חיים בעולם דואלי, סמל הטאי צ'י, יכול לשמש אותנו הן להבנת תרגול הטאי צ'י צ'אן, והן להבנת היקום אותו אנו חווים. אנו חיים במצב של טאי צ'י, מצב של ניגודים. מצב של ווצ'י, של אחדות, נתפס כמצב אליו ניתן להגיע בעזרת תרגול רב של מדיטציה.
סמל יין ויאנג
סמל היין והיאנג
כשמסתכלים על הסמל הסטנדרטי של הטאי צ'י (שני הדגים) אנו יכולים לראות את הביטוי הגרפי לעקרון הטאי צ'י – הזרימה של היין והיאנג. בהכללה ניתן לומר שהיין מתייחס לאיכויות "נשיות" – רכות, פסיביות, חושך, המתנה, בעוד שהיאנג מתייחס לאיכויות "גבריות" – קשיות, אקטיביות, אור, יוזמה. אנו רואים וחווים את הזרימה של היין והיאנג מולנו כל הזמן. ההבנה של העיקרון והסמל, פשוט מכניסה את התופעות לתוך תבנית עם הגיון פנימי. תבנית שבעזרתה ניתן "להבין" את העולם מעט יותר.
יין היא האימא של היאנג ויאנג הוא האבא של ריבוא הדברים.
יום ולילה
בסמל הטאי צ'י, החלק הלבן מסמל את היאנג, והחלק השחור את היין. נוכל להתיחס לדוגמא של זרימת היום והלילה כדי לראות את ההתאמה של הסמל לתהליך. הנקודה שבה מתחיל היום – הזריחה היא תחילת היאנג. זה האיזור שבו היאנג הכי קטן (צד ימין למטה). חשוב לשים לב שהזריחה לא מתחילה כשרואים את האור, אלא כשהחושך נחלש. בנקודה שבה מתחיל השינוי מחושך לאור, עדיין על קו ממרכז הסמל, אל המעגל החיצוני, הרוב הוא יין – חושך, אך מנקודה זו מתחיל התהליך של היאנג. ככל שהתהליך של היאנג מתפתח יש יותר אור בשלב מסויים הוא גם יהיה ברור ונראה לעין. שיא היאנג ושיא היין נמצאים על הקו האנכי. שיא היאנג, באמצע היום הוא הזמן שבו האור מתחיל להחלש, ולכן משם אנחנו רואים את תחילת הצמיחה של תהליך היין, בשלב מסויים החושך יהיה מוחשי, לשיא הלילה נגיע בקו האנכי התחתון. מכאן התהליך יתחיל שוב וחוזר חלילה.
הנקודות הן זרע השינוי
הנקודה המנוגדת שבכל חלק מסמלת את זרע השינוי. היא נמצאת במקום של השיא. היא מראה לנו שמהשיא יכולה להיות רק ירידה, או עליה. הנקודה מסמלת את זרע השינוי.
יחסיות
חשוב להבין שהאיכויות של היין והיאנג תלויות אחת בשניה ויחסיות. אין יין בלי יאנג ואין ערכים מוחלטים. אור מול חושך, הוא יאנג מול יין, אבל אור מול אור חזק יותר, הוא יין מול יאנג. לכן האור אינו יאנג באופן מוחלט, רק הניגודיות מאפשרת לנו ליחס למשהו את התכונה של יין או יאנג.
מחזור החיים
אם ניקח כדוגמא נוספת את מחזור החיים הפיזי של האדם, נוכל לתייחס לתחילת תהליך היאנג כרגע העיבור. בשלב מסויים התהליך נראה לעין, בין אם רואים את ההריון או את התינוק, ואז מתחיל תהליך הצמיחה של היאנג. בגיל מסויים מגיע האדם לשיא ההתפתחות שלו (לצורך הדוגמא במימד הפיזי) ומכאן מתחיל תהליך ייני שבו כוח החיים פוחת עד לרגע המוות. אם נקבל את החוק הקוסמי של המחזוריות, נראה שברגע המוות מתחילה צמיחה חדשה.
בהסתכלות בפרספקטיבה יותר רחבה, ניתן להסתכל על היאנג כתקופת החיים עד שבקריסת היאנג מגיע המוות הפיזי, מכאן מתרחש תהליך של צמיחה בעולם המוות
יין יאנג וטאי צ'י צ'ואן
יש הסוברים כי תיאוריית היין והיאנג התחברה לאומנות הלחימה טאי צ'י צ'ואן בשלב מאוחר, ויש הסוברים כי על בסיס התיאוריה נבנתה אמנות הלחימה מתחילתה. בכל מקרה במאות השנים האחרונות ישנו קשר ברור בין עקרון הטאי צ'י לטאי צ'י צ'ואן.
אנו יכולים להשתמש בעקרון הטאי צ'י על מנת להתבונן על התרגול ברמות שונות. הרמה הבסיסית ביותר היא תנועה מול אי תנועה.
התרגול שלנו מתחיל בווצ'י, העמידה בתחילת התרגול היא מקום של הרמוניה וחוסר ניגודים, מתוך הווצ'י צומח הטאי צ'י היין והיאנג נפרדים ומתחילה התנועה.
בטאי צ'י אומרים לחפש את אי התנועה בתנועה ואת התנועה באי התנועה. כשאנו נעים אנו מחפשים את ההרפיה והשקט, וכשאנחנו עומדים אנחנו נותנים מקום לתנועה הפנימית. היחס בין שתרגול הדינאמי לסטאטי הוא שהתרגול הסטאטי הוא יין, הבסיס, המקור שממנו צומח התרגול הדינאמי. התרגול הדינאמי הוא הביטוי, הרבגוניות הוריאציות רבות, אבל בסופו אנו חוזרים תמיד את היין.
בכל תנועה אנחנו יכולים למצוא את היין והיאנג – אחורה וקדימה, למטה מול למעלה, הגנה מול התקפה שאיפה מול נשיפה, אלו כולם ביטויים של היין והיאנג שאנחנו מנסים להביא לידי הרמוניה בתרגול.
היחס בין הצד הבריאותי ללחימתי
היחס בין הצד הבריאותי ללחימתי הוא גם נושא להתבוננות בעזרת מודל היין והיאנג. הצד הבריאותי הוא ייני, מופנם, מופנה פנימה, הצד הלחימתי הוא יאנגי, מוחצן, פונה החוצה. העובדה שהיאנג נולד מהיין תואמת את הגישה שלנו שפיתוח הבריאות בטאי צ'י קודם לפיתוח הלחימה. כשיש בסיס ייני מוצק בצד הבריאותי של הטאי צ'י, ניתן באופן טבעי לפתח כהמשך לו את הביטוי הלחימתי, היאנגי של התרגול. סון טסו כתב בספרו אמנות המלחמה "דע את עצמך ודע את היריב – מאה קרבות ללא הפסד", שוב, דע את עצמך – יין, דע את היריב – יאנג.
אנחנו מתרגלים תבנית קבועה, עם צורה ברורה ומדוייקת, זה ביטוי של יאנג, בתוך התבנית אנחנו שואפים להרפות, למלא את התבנית ברכות, זה ביטוי של יין.
הרבה מדברים על הטאי צ'י כעל חסר מאמץ, אבל מדובר על איזון נכון בין מאמץ ואי מאמץ. גם אם מגיעים לתרגול ייני שהוא לכאורה חסר מאמץ, המשמעת שנדרשת מאיתנו על מנת לתרגל את חוסר המאמץ היא יאנג לעומת הייניות של חוסר המאמץ.
ספירלות
סמל הטאי צ'י הוא סמל דו מימדי, התנועה של היין והיאנג מתוחמת בשני כלים, המעגל החיצוני, והקו הגלי שמבדיל בין היין ליאנג. כאשר אנחנו רוצים לעבור לשלושה מימדים אנחנו יכולים להתייחס לצורה כדורית או לספירלה.
אם נסתכל על סמל היין יאנג הספיראלי נראה שמתוך ווצ'י נוצר טאי צ'י, והוא מתרחב בצורה ספיראלית. הספיראלה יכולה להיות דו מימדית או תלת מימדית. הספיראלה היא הצורה האידאלית שבה כוח סיבובי יכול לנוע במרחב ולהתקדם מבסיס אל מטרה.
חשוב להבין שבטאי צ'י הספיראלה היא קודם כל פיזית. כדי להבין זאת יש להבחין בין צ'י לג'ינג. צ'י – אנרגיה, ג'ינג – כוח (פנימי במקרה של הטאי צ'י). אי אפשר לדחוף גוף עם צ'י, אי אפשר להלחם עם צ'י. אפשר לפתח צ'י וזה מצוין למטרות בריאות והתפתחות, אבל כאמנות לחימה בטאי צ'י מפתחים ג'ינג. נהוג לחשוב שהג'ינג במידה רבה מתבסס על הצ'י אבל לצורך התרגול של פיתוח הג'ינג והזרימה שלו אין צורך להכנס לנושא של האנרגיה אלא של תנועת גוף ומודעות נכונה.
בתור מודל ליכולת התנועה של הגוף אפשר לדמיין מודל של העברת כוח קווית. במקרה כזה התנועה תראה כמו תנועה של רובוט בסרטי מדע בדיוני, תנועה שמבוססת על מוטות ומיסבים, תנועה שהאיכות שלה מיכנית וקווית. מנגד יש את המודל של אמנויות הלחימה הפנימיות. בקלסיקות של הטאי צ'י כתוב – "יציב כמו הר וזורם כמו נהר", או "לנוע כמו העננים בשמיים". זה מודל של שינוי אין סופי. הרעיון הוא של יכולת להתחבר לכוח של היריב, לנוע איתו ולבצע בו מניפולציות על מנת להשיג את מטרתנו. לצורך תנועה מהסוג הזה הדרך היחידה שאני מכיר היא תנועה בספירלות. הרעיון הוא של ספיראלות שמחברות את כל המפרקים בגוף לנקודות החיבור לאדמה, ובמגע עם בן זוג ספיראלות שמחברות את נקודת המגע עם בן הזוג לאדמה, כשהכוח מנותב מהמרכז.
כדי לחבר את הספירלה לאדמה צריך לשחרר כוח שיחבר את הגוף אל האדמה, ואז יכולה ספירלה של כוח לזרום לאן שרוצים.
