פוסטים

שימושים רפואיים של טאי-צ'י וצ'י-קונג

סקירת מאמרים
מאמר זה הוגש לאוהד קדם, כעבודת סיום במסגרת קורס מדריכי צ'י קונג מסורתי של בית הספר לטאי צ'י וצ'י קונג יצירה ובית הספר לרפואה משלימה במכללה האקדמית גבעת וושינגטון.
המאמר נכתב בידי אסף לביא – מדריך בבית הספר יצירה, ומטפל במגע ובתנועה.

הקדמה
טאי צ'י וצ'י קונג מוכרות באופן כללי כשיטות תרגול שמטיבות עם הבריאות.
כדי שהשימוש הבריאותי שלהם יהיה מיושם באופן נרחב ושיטתי (לדוגמה שילובם במערכת הבריאות), על מנת שיותר אנשים יוכלו להנות מהיתרונות הבריאותיים שלהן, יש לתת מענה בעזרת כלים מדעיים על שאלות כמו:
-האם ניתן לרפא מחלות בעזרת טאי צ'י וצ'י קונג ?
-האם הריפוי מתרחש כתוצאה מאפקט פלצבו או כתוצאה מאפקט רפואי אמיתי ?
-אם כן, מהו מנגנון הריפוי ?
-אילו מערכות מושפעות מהתרגול ?
-האם קיים הבדל משמעותי, שנותן ייתרון לטאי צ'י וצ'י קונג, על פני תרגול גופני או טיפול תרופתי הנהוגים במערכת הבריאות במערב ?

בשנות החמישים, החלו לחקור את ההשפעות הבריאותיות של טאי צ'י וצ'י קונג בסין. עם התפשטות אומנויות אלו למערב, התעורר עניין בתרגום המחקרים. אך בגלל שעדויות אלו לא תאמו לרוב את הסטנדרטים של עבודות מחקר מהימנות, עלה הצורך לחקור את הנושא ברצינות.
כיום, קיימים לא מעט מחקרים רציניים שמגיעים בעיקר מסין וארה"ב. מספרם ההולך וגובר של מחקרים בתחום, מרמז על אישור הקביעה הסינית בת אלפי השנים, ש"תרגול סדיר של טאי צ'י וצ'י קונג משפר את הבריאות ואת תוכלת החיים".
תרגול אומנויות אלו הוא נורמטיבי בסין וזוכה לתמיכה מסויימת מהממשלה, לכן רוב המחקרים מגיעים מסין וחלקם אפילו נערך בבתי חולים עם מספר נרחב של משתתפים.
כמו כן, קיימים בארה"ב כמה מוסדות, שעיקר פעילותם מוקדשת לקידום המחקר בתחום וזוכים לתמיכה חלקית ממערכת הבריאות.
עבודה זו סוקרת מבחר מחקרים מדעיים אודות היישומים של טאי צ'י וצ'י קונג, אשר מנסים לענות על השאלות שהוצגו בפרק זה.

השיטות
מתוך יותר מ-200 עבודות מחקר שנמצאו במאגרים שונים, אשר מתייחסות ליישומים הרפואיים של טאי צ'י וצ'י קונג, נבחרו 15 עבודות להכלל בסקירה זו, מתוכן 4 עבודות הן בעצמן סקירות מעמיקות בנושא.
לעבודה נבחרו מאמרים שמתיחסים לטאי צ'י וצ'י קונג באופן מובהק ובלעדי ולא כחלק נלווה במחקרים על יישומים שונים מתחום הרפואה המשלימה או הרפואה המערבית.
ניתנה עדיפות למחקרים שהשתמשו בקבוצות ביקורת, ניתוחים סטטיסטיים, מספר גדול של נבדקים ועוד נתונים שמעידים על מהימנות הממצאים, אך לא כולם הם כאלו.
בנוסף, נעשה נסיון לאסוף עבודות שנגעו ביישום הרפואי של אומנויות אלו לגבי מגוון של הפרעות/מחלות, עם העדפה לאלו שעוסקות בבעיות ה"בוערות" מתחום הרפואה.

רקע תאורטי
טאי צ'י וצ'י קונג, הן אומנויות שבבסיסן יושבת אותה הפילוסופיה – הפילוסופיה הסינית.
מתוך הפילוסופיה הסינית, התפתחה הרפואה הסינית המסורתית (Traditional Chinese Medicine = TCM).
לאומנויות אלו קיימים אספקטים רפואיים, לחימתיים ורוחניים/דתיים.
למרות העובדה שבטאי צ'י יותר מודגש האספקט הלחימתי, בגלל היישום הלחימתי של תנועות הסדרות (form) השונות, לטאי צ'י מיוחסים יישומים רפואיים רבים ולמעשה מרבית המתרגלים אומנות זו, פחות מיעדים את עצמם להיות לוחמים אלא עושים זאת לטובת בריאותם והתפתחותם הרוחנית.
אומנות הצ'י קונג פותחה בין השאר גם כדי לשפר יכולות לחימתיות כמו שיפור יציבה, מבנה ועוצמה פנימית. אך הדגש,
לפחות ברוב הסגנונות, הוא על בריאות בכך שניתן דגש על הקשר בין התרגול, להשפעה על זרימת הצ'י (אנרגיית החיים החיונית של הגוף) במרידיאנים (מסלולי זרימת האנרגיה בגוף) וע"י כך להשפיע על תפקוד חיוני של אברי המטרה.
אלו הם למעשה אבני היסוד של הרפואה הסינית המסורתית.
המנגנון המרכזי שפועל באומנויות אלו, שקשור לאריכות ימים וריפוי לפי TCM הוא, שהשפעת התרגול מובילה לזרימה טובה יותר של צ'י בגוף. ככל שהזרימה תעשה יעילה יותר, כך הגוף יתפקד בצורה אופטימלית ויוכל לנצל באופן מלא את יכולת הריפוי הטבעי שלו. לעומת זאת זרימה לא תקינה, כתוצאה ממצבים כמו תקיעות צ'י או חוסר צ'י, יכולים בסופו של דבר להוביל למחלה.

דוגמאות של יישומים בריאותיים בטאי צ'י וצ'י קונג
בדיון הבא, יובאו רקע והסברים אודות הסינדרומים השונים והממצאים של היישום הרפואי, בעזרת טאי צ'י ו/או צ'י קונג.

מערכת לב ריאה
יתר לחץ דם
מספר קבוצות בסין חקרו את ההשפעות של תרגול טאי צ'י וצ'י קונג על יתר לחץ דם.

מחקר על השפעות לטווח ארוך וקצר של התרגול ( Controlled study), בהשתתפות מטופלים עם יתר לחץ דם, נעשה ע"י וואנג, במוסד ליתר לחץ דם, שנחאי .1[Wang et al.]
קבוצת המחקר תרגלה 30 דקות, פעמיים ביום, "Yan jin yi shen gong" תרגילי צ'י קונג שנחשבים טובים במיוחד למטרות ריפוי ועיכוב סניליות. ב-1991 החוקרים דיווחו במאמר מבוקר של 20 שנה, על השפעות התרגול של 204 מטופלי יתר לחץ דם. לאחרונה ביצעו החוקרים עבודת מעקב של 30 שנה2 על 242 מטופלי יתר לחץ דם.
המטופלים חולקו באופן אקראי לשתי קבוצות:
1. קבוצת צ'י קונג. 2. קבוצת ביקורת.
כל המטופלים קיבלו טיפול תרופתי לבקרת לחץ הדם.
התוצאות הראו ששיעור התמותה המצטבר היה 24.41% בקבוצת הצ'י קונג לעומת 40.7% בקבוצת הביקורת (P<.001). מקרי השבץ היו 20.5%, לעומת 40.7% (P<.01) בהתאמה. שיעורי התמותה כתוצאה משבץ היו 15.6% לעומת 32.5% בהתאמה.
בנוסף, דיווחו החוקרים על התייצבות לחץ הדם בקבוצת הצ'י קונג, בעוד שבקבוצת הביקורת חלה עליה.
שינוי משמעותי נוסף היה, שהמינון התרופתי בקבוצת הצ'י קונג הופחת ועבור 30% מהמטופלים הופסק לחלוטין. לעומת זאת המינון התרופתי בקבוצת הביקורת היה חייב לעלות.

במחקר אחר [Wang C, Xu D, Qian Y, Shi W, Bao Y, Kuang A]3, שבו השתתפו 120 גברים בין הגילאים 55-75, החוקרים ניסו להעריך את השפעת תרגול צ'י קונג על איכות תפקוד הלב, ע"י שימוש באקו-לב ובדיקה ערכית של מיקרוסירקולציה (מחזור הדם הפריפריאלי =של כלי הדם הקטנים).
המשתתפים חולקו לשלוש קבוצות:
(1 46 בעלי יתר לחץ דם עם חסר באנרגית הלב
2) 34 ללא חסר באנרגיית הלב.
3) 40 עם לחץ דם נורמלי.
התוצאות הראו, שמטופלים עם חסר באנרגיית הלב חוו שינויים במדדים רבים, המעידים על עליה באיכות תפקוד הלב.
לא נראו שינויים משמעותיים אצל אלו שלא סבלו מחסר באנרגיית הלב.
בתחילת המחקר נמדדו רמות ההפרעה במיקרוסירקולציה אצל שלושת הקבוצות וערכיהם היו: 73.9%, 29.5%, 17.5% בהתאמה.
אחרי תרגול של צ'י קונג במשך שנה הראתה הקבוצה הראשונה ירידה מ- 73.9% ל- 39.3% (.05>P).
בקבוצות האחרות לא נראה שינוי משמעותי.

במחקר שנעשה באנגליה et al.] [Channer4 ופורסם ב- 1996 (Randomized Controlled), בדקו את השפעת תרגול טאי צ'י (Wu Chian-Ch'uan) אצל אנשים שעברו לאחרונה ארוע "אוטם שריר הלב" (MI). המשתתפים חולקו לשלוש קבוצות:
1) קבוצת טאי צ'י 2) קבוצת תרגילים ארוביים 3) קבוצת תמיכה ללא תרגול פיזי.
לאחר 8 שבועות, נמצאו תמורות משמעותיות בירידת לחץ הדם הסיסטולי בקבוצות 1+2.
בקבוצת הטאי צ'י נראו תמורות משמעותיות בירידת לחץ הדם הדיאסטולי.
בנוסף מצאו שבקבוצת הטאי צ'י, שיעור ההשתתפות היה הגבוה ביותר 82% לעומת 73% בקבוצת התרגילים האירוביים
ו 8% בקבוצת התמיכה.

במחקר שנעשה ע"י 5Lan et al. ופורסם ב- 1999, נבדקה השפעת תרגול טאי צ'י על 20 מטופלים לאחר ניתוח מעקפים, במשך שנה. למטופלים ניתנה האפשרות לבצע תרגול יומי של 50 דקות בטאי צ'י (108 התנועות של סגנון יאנג). שיעור ההשתתפות הממוצע היה 3.8 פעמים בשבוע. קבוצת הביקורת קיבלה תוכנית תרגילים לבית.
לאחר שנה, בקבוצת הטאי צ'י נמדדה עליה בערכי VO2 (נפח החמצן – מדד שמראה על שיפור בתפקוד הריאות) בהשוואה לקבוצת הביקורת.

במחקר שנעשה ע"י 6Young et al. ופורסם ב- 1999, נבדקו השפעות הטאי צ'י על קשישים חסרי פעילות.
62 משתתפי המחקר כולקו לשתי קבוצות: בראשונה תרגלו הקשישים טאי צ'י (13 התנועות של סגנון יאנג), פעמיים בשבוע למשך 12 שבועות ובקבוצת הביקורת השתתפו הקשישים בתוכנית הליכה.
בשתי הקבוצות נמדדו ירידות בערכי לחץ הדם. ממוצע של 7.0- בלחץ הסיסטולי בקבוצת הטאי צ'י, 8.4- בקבוצת הביקורת ו 2.4- בלחץ הדיאסטולי בקבוצת הטאי צ'י, 3.2- בקבוצת הביקורת.
התוצאות, שהראו תמורות זהות בתפקוד מערכת הלב והדם, שהושגו בפעילות בעלת אינטנסיביות נמוכה (טאי צ'י) בהשוואה לפעילות בעלת אינטנסיביות בינונית (הליכה), מאתגרות את ההנחה הרווחת, לגבי היחס בין רמת אינטנסיביות אימון ארובי והשפעתו על שיפור בתפקוד מערכת הלב והדם.

מחלות מערכת הנשימה
במחקר שנעשה בהשתתפות חולי אסטמה ברונכיאלית, הראו Reuther & Aldridge (1998)7 שלאורך תקופה של 52 שבועות, תרגול צ'י קונג עזר להפחית את מספר התרופות השונות ואת מספר הבקשות לתרופות השונות, שנצרכות ע"י חולים אלו. בנוסף, מטופלים אלו הראו ירידה בהשתנות שיא זרם הנשימה (variability of peak respiration flow), לעומת מטופלים שלא תרגלו צ'י קונג והראו פחות שיפור בסימפטומים, פחות שינויים בהזדקקות תרופתית ועליה בהשתנות שיא זרם הנשימה.

Li, Liu & Zhou (1998)7, בדקו לאורך 3 חודשים, את ההשפעות של שילוב נטילת תרופות ותרגול צ'י קונג, אצל חולים עם מחלות נשימה כרוניות, כגון: דלקת ברונכית כרונית, אסטמה ונפחת הריאות. תועלת גדולה יותר צמחה אצל מטופלים ששילבו תרגול צ'י קונג עם הטיפול התרופתי – ממוצע שיעור הנשימות וקצב פעימות הלב נמוך יותר, מאשר אצל אלו שנטלו תרופות בלבד.

נפילות בקרב קשישים
נפילות בקרב אנשים מבוגרים היא בעיה רצינית ורחבת היקף, שעלולה להוביל לחוסר עצמאות, עליה בשיעור תמותה ממחלות כרוניות והזדקקות לטיפול רפואי יקר וארוך טווח.

כ- 40%-35% מכלל האוכלוסיה המבוגרת שחיים בקהילה (גילאים 65 ומעלה) נופלים מדי שנה. יותר מ-50% מהנופלים סובלים מפציעה קלה, כ- 5%-15% מהנופלים הללו יסבלו מפציעה קשה שמצריכה אישפוז, בחלק מהמקרים הללו יסבלו המאושפזים מזיהום משני, שעלול להוביל למוות.
נפילות לרוב קשורות לבעיות שריר-שלד הכוללות, חוסר שיווי משקל ותנועתיות מוגבלת.
בגלל היקף הבעיה, מניעת נפילות בקרב הגיל המבוגר, נעשתה משימה בריאותית, ציבורית חשובה.
מתוך חיפוש אחר פעילות יעילה למניעת נפילות בגיל המבוגר, נעשו מחקרים רבים על הקשר בין טאי צ'י ותחום זה. למעשה זהו אחד הנושאים הנחקרים ביותר בתחום הטאי צ'י.

במחקר שפורסם ב-2005 ע"י Li F, Harmer P, Fisher KJ, McAuley E, et al. (Randomized Controlled)8, נבדק הקשר בין מניעת נפילות אצל אנשים מבוגרים וטאי צ'י.
בניסוי השתתפו 256 מבוגרים בין הגילאים 70-92. המשתתפים חולקו לשתי קבוצות:
1) קבוצת תרגול טאי צ'י, שלוש פעמים בשבוע.
2) קבוצת ביקורת שתרגלה תרגילי מתיחות.
שתי הקבוצות תרגלו באופן קבוע למשך 6 חודשים.
התוצאה הראשית שנמדדה, היתה מספר הנפילות בכל קבוצה. התוצאות המשניות שנמדדו כללו, בדיקות פונקציונליות של איזון, ביצועים פיזיים ופחד מנפילה (ע"י שאלונים). המבדקים בוצעו בנקודת המוצא, לאחר 3 חודשים, לאחר 6 חודשים ושישה חודשים לאחר סיום הניסוי. בתום תקופת 6 חודשי הניסוי עלה, שמספר הנופלים בקבוצת הטאי צ'י היה נמוך בצורה משמעותית מבקבוצת הביקורת, 38 לעומת 73 (.007=P), פרופורציה נמוכה יותר של נופלים 28% לעומת 46% (.01 P-) ופחות פציעות כתוצאה מנפילות 7% לעומת 18% (03.=P). הסיכון לנפילות מרובות בקבוצת הטאי צ'י, היה 55% נמוך יותר מבקבוצת הביקורת.
משתתפים בקבוצת הטאי צ'י הראו שיפור משמעותי (001.>P) בכל המדידות של איזון פונקציונלי, ביצועים פיזיים וירידה בפחד מנפילות.
תוצאות חיוביות אלו, חזרו והופיעו גם בבדיקה שנערכה 6 חודשים מסוף הניסוי.

מחקר דומה שנערך ע"י .9Ren'ee M Hakim, Julie DiCicco, Jessica B, Thomas H, Elizabeth R ופורסם ב- 2004, כלל 94 משתתפים בריאים מגיל 60 ומעלה, אשר חולקו לשלוש קבוצות:
קבוצת טאי צ'י, קבוצת תוכנית תרגילים מובנים וקבוצה ללא תרגול. נמצא שבשתי הקבוצות הראשונות, המשתתפים הראו ערכי יציבות וביטחון גבוהים יותר מבקבוצה השלישית, בצורה משמעותית ומשתתפים בקבוצת הטאי צ'י ביצעו טוב יותר, בצורה משמעותית את מבחן ההושטה לשלושה כיוונים, דבר שמראה על גבולות גדולים יותר של יציבות.
בנוסף הציעו כותבי המאמר ייתרון לתרגול טאי צ'י, בטענה שזוהי פעילות עם דחיסות נמוכה (Low-impact), לעומת פעילויות פיזיות אחרות ושטאי צ'י היא פעילות בעלות נמוכה, מכיוון שהיא לא דורשת ציוד או תנאים מיוחדים.

סרטן
חקר השפעת תרפיית צ'י קונג על מחלת הסרטן הוא אחד מהנושאים המפותחים ביותר בתחום, בעיקר בסין.
מחקרים רבים בוחנים את השפעת הקרנת צ'י (ע"י מאסטרים לצ'י קונג), על תאים סרטניים. ניסויים אלו מתחלקים לשניים:
1) בתוך גוף החי (הקרנת צ'י על בני אדם, בעלי חיים וצמחים, בעלי תאים סרטניים).
2) מחוץ לגוף החי (הקרנת צ'י על תאי סרטן שגודלו על תרביות במעבדה).
עבודה זו סוקרת רק מחקרים שבהם בדקו את השפעת תרגול עצמי של צ'י קונג על חולי סרטן, ולא כאלו שבדקו את השפעת הקרנת צ'י ממקור חיצוני על חולי סרטן או תאי סרטן.

רקע
מחלות ממאירות הן הגורם השני בשכיחותו כגורם מוות בעולם המערבי. 30% מכלל האוכלוסיה ילקו בסרטן במהלך החיים, שני שליש מהם ימותו כתוצאה מכך.
מחלות הסרטן השונות גורמות לסימפטומים ותסמינים קליניים שונים ומגוונים כמו, ירידה במשקל, ירידה בתאבון, עייפות, כאבים, ירידה בתנגודת החיסונית ועוד. סימפטומים אלו יכולים להגרם כתוצאה מלחץ של הגידול על מבנים סמוכים, הפרשת כמות גדולה של חומרים אנטי סרטניים המופרשים ע"י מערכת החיסון, הפרשת הורמונים או חומרים אחרים ע"י תאי הסרטן.
לאחר שהתגלה גידול ממאיר בגופו של חולה, נהוג לסווג אותו לפי דרגת הממאירות = Grading (מספק תחזית לגבי אלימות הגידול), ודרגת ההתפשטות = Staging שמעיד על שלושה פרמטרים: גודל הגידול, מעורבות קשרי לימפה אזוריים והמצאות גרורות.
דרוג הגידול חשוב בין השאר, לקביעת אופי הטיפול שיכול לכלול הליך כירורגי, כימוטרפיה, הקרנות והקלה בתסמינמם.

מחקרים קליניים
ב- 1995 פרסמו 10Zhang et al., מחקר שעוסק בהשפעת תרגול צ'י קונג על חולי סרטן ונערך ב-
Beijing Miyun Capital Tumor Hospital. במחקר השתתפו 1648 מטופלים בעלי מגוון סוגים של גידולים סרטניים. המעקב נעשה לאורך תקופה של 8 שנים, בה שולב טיפול קונבנציונלי ותרגול צ'י קונג (Guo-lin Qigong).
התוצאות הראו שאצל 32.4% מהמטופלים חל שיפור משמעותי, אצל 59.2% חל שיפור חלקי ואילו 8.4% דיווחו,
שלא הושפעו מהטיפול כלל.
יותר מ- 500 מהמטופלים שרדו 5 שנים ויותר (30%<). אלו הן תוצאות טובות יותר, בצורה משמעותית מבבתי חולים
אחרים בסין, שלא שילבו תרגול צ'י קונג בטיפול של חולי סרטן.
בעבודה זו לא נעשה שימוש בקבוצת ביקורת ולכן, למרות ההיקף הגדול שלה, קשה לבחון בצורה קונקרטית לפיה, כמה תרפייה בעזרת תרגול צ'י קונג, תורמת לחולי סרטן בהשוואה לאחרים.
הטבלה הבאה, מראה את התמורות שחלו בערכים השונים של מערכת החיסון, אצל 30 מהמטופלים בניסוי זה.
טבלה 1. 
שינויים באינדיקטורים של מערכת החיסון בקרב 30 חולי סרטן לאחר טיפול בצ'י קונג

 

טבלת-שימושים-רפואיים

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

במחקר שפרסמו Sun & Zhao מ- 11Guang-An-Men Hospital ב-1998,
שבו השתתפו 123 חולי סרטן בשלבים מתקדמים (53 -Stage IV, 70 -Stage III). המשתתפים חולקו לשתי קבוצות:
1) קבוצת צ'י קונג (97 משתתפים), שקיבלו טיפול תרופתי קונבנציונלי ותרגלו צ'י קונג (שעתיים ביום למשך 3 חודשים).
2) קבוצת ביקורת (30 משתתפים), שקיבלו את אותו הטיפול התרופתי בלבד.
תוצאות הניסוי הראו, שבקבוצת הצ'י קונג 82% התחזקו, 63% הראו שיפור בתאבון, 33% הפסיקו לשלשל או שיפרו ליקויים של אי סדירות. בעוד שבקבוצת הביקורת התוצאות היו 10%, 10%, 6% בהתאמה (01.>P).
בנוסף נמצא ש- 50.5% בקבוצת הצ'י קונג, העלו 3 ק"ג ומעלה למשקל גופם בהשוואה ל- 13.3% בקבוצת הביקורת.
רק 5.4% מקבוצת הצ'י קונג איבדו 3 ק"ג ויותר בעוד ש- 30% איבדו משקל בקבוצת הביקורת (01.>P).
בבדיקה של ערכי מערכת החיסון השונים, נמצא שבקבוצת הצ'י קונג חלה עליה של 35% לאחר הטיפול ואילו בקבוצת הביקורת חלה ירידה של 7.8%. התוצאות מרמזות על כך, שלתרפיה בעזרת תרגול צ'י קונג יש השפעה בשיפור סימפטומים, שיפור התיאבון, חיזוק המבנה ובהעלאת יכולת הריפוי העצמי אצל חולי סרטן.

במחקר שפרסמו ב- 1996 Fu ועמיתיו12 מ- Henan Medical University
השתתפו 186 חולי סרטן, שעברו לאחרונה ניתוח להסרת הגידול (155 גברים, 31 נשים; גיל ממוצע 59.8). המשתתפים חולקו לארבע קבוצות טיפול שונות:
1) ניתוח בלבד- קבוצת ביקורת (מס.= 48)
2) כימוטרפיה בלבד (מס.= 42)
3) טיפול בצמחי מרפא סיניים בלבד (מס.= 46)
4) טיפול בצמחי מרפא סיניים וצ'י קונג (מס.= 50)
הקבוצה האחרונה נתבקשה לתרגל סגנון ספציפי של צ'י קונג על בסיס יומי.
לאחר 5 שנות מעקב מצאו ששיעורי ההשרדות לשנה, שלוש וחמש שנים היו:
בקבוצה 1) 80.1%, 36.5%, 20.8% בהתאמה.
" 2) 85.7%, 45.2%, 25.1% "
" 3) 84.5%, 43.5%, 26.1% "
" 4) 86.0%, 64.0%, 36.0% "
ההבדל בין קבוצת הצ'י קונג לקבוצת הביקורת היה משמעותי מבחינה סטטיסטית (01.>P). תקופת האמצע של השרדות החולים היה:
30 חודשים בקבוצה 1
36 " " 2
36.5 " " 3
48 " " 4

תוצאות דומות עלו בשני מחקרים אחרים: (Ni Rongwen 199714 / Zheng RR 199013),
שבדקו את אחוזי ההישרדות בקרב חולי סרטן, ששילבו טיפול קונבנציונלי עם תרגול צ'י קונג, לעומת קבוצות ביקורת שקיבלו טיפול קונבנציונלי בלבד.

Luo Sen ועמיתיו 15 פרסמו ב- 1988 מחקר, שבדק את השפעת תרגול צ'י קונג (Vital Gate" Qigong"), בקרב חולי סרטן
(Stage I / Stage II) על ערכי הדם ומערכת החיסון. במחקר השתתפו 80 חולי סרטן שחולקו לשלוש קבוצות:
1) צ'י קונג (מס.= 30)
2) כימותרפיה (מס.= 25)
3) כימותרפיה וצ'י קונג (מס.= 25)
לאחר 60 יום, רק בקבוצת הצ'י קונג נראתה עליה משמעותית בכל הערכים הנבדקים: RBC, WBC, Serum Hemoglobin (0.01 P<).
בעוד שבקבוצת הביקורת נראתה ירידה משמעותית בערכים (01.>P). בקבוצת הצ'י קונג+כימוטרפיה נראתה עליה
בערכים מלבד ערכי WBC שנשארו ללא שינוי (0.01 P<).

תוצאות דומות, לגבי עליה משמעותית בערכים שונים של מערכת החיסון, שנבדקו אצל חולי סרטן ואנשים בריאים שתרגלו
צ'י קונג, נמצאו בארבעה מאמרים נוספים:18 Wang et al. (1993)15, Wang (1988)16, Xu Hefen et al. (1998)17, Cai et al. (2001).

צפיפות העצם
תהליך ההזדקנות עלול לגרום לירידה בצפיפות העצם, במיוחד אצל נשים. כתוצאה מכך עולה רמת הסיכון לשברים.
בשתי קבוצות מחקר (Xu D. et al. 1994) 20, שכללו גברים בין הגילאים 50-59 ו 60-69 חלה עליה משמעותית בצפיפות העצם, כתוצאה מתרגול של צ'י קונג במשך שנה.
לאחר התרגול, ערכי צפיפות העצם התקרבו לאלו של גברים בריאים באותן קבוצות גיל.
ממצאים אלו, מעידים על סבירות גבוה של שינוי דומה, אצל נשים בגיל המעבר עם צפיפות עצם נמוכה.

רמת הורמוני מין
אחת מהשלכות ההזדקנות היא שינוי רמת הורמוני המין בכיוון לא רצוי, לדוגמא רמת ההורמון הנשי (אסטרוגן) נוטה לעלות אצל גברים ולרדת אצל נשים (Kuang 1991), שינויים הורמוניליים אלו קשורים בדר"כ עם הופעת יתר לחץ דם ועם סימפטומים של גיל המעבר.
מחקרים מרמזים, שתמורות אלו יכולות להתהפך ע"י תרגול צ'י קונג 20Kuang (1991)22, Ye (1990)21, Xu (1994).

במחקר אחד בדקו את השפעת תרגול צ'י קונג במשך שנה על רמת האסטרדיאול (נגזרת של אסטרוגן), אצל נשים וגברים עם יתר לחץ דם. 70 גברים בין הגילאים 40-69 נחלקו לשתי קבוצות: קבוצת תרגול צ'י קונג וקבוצת ביקורת.
בקבוצת הצ'י קונג, רמת ההורמון ירד מ- 70 ל- 47.7 ml/pg, ירידה של 32% (01.>P), בעוד שלא נמצא שינוי משמעותי בקצוצת הביקורת. רמת הטסטוסטרון ירד בשתי הקבוצות ב- 7%. ערכי האסטרדיאול בקבוצת הצ'י קונג התקרבו מאוד לאלו של גברים בריאים באותה קבוצת גיל.
אצל הנשים בין הגילאים 51-67 (מספר המשתתפות לא זמין), תרגול צ'י קונג הוביל לעליה באסטראדיאול מ- 3.5±40.9 ml/pg
ל- 3.5±51.6 ml/pg, רמה ששווה בקרוב לזו אצל נשים בריאות בגיל המעבר (menopausa). ערכי הטסטוסטרון גם הם עלו בעקבות התרגול מ- dl/ng 2.2±25.5 ל- dl/ng 2.2±37.2.

במחקר אחר שבו השתתפו 30 גברים בין הגילאים 50-69, נמצאה ירידה של 31% ברמת האסטרדיאול אצל מתרגלי צ'י קונג במשך שנה ובנוסף שיפור בסימפטומים כמו צרידות, סחרחורות, נדודי שינה, נשירת שיער, אימפוטנציה וחוסר שליטה בסוגרים.

סניליות
בעבודת מחקר 20 שנעשתה על 100 משתתפים שסווגו כטרום סניליים או בעלי הידרדרות בתפקוד המוחי ע"י סניליות (Controlled study) נחלקו המשתתפים לשתי קבוצות של 50 איש, עם התפלגות שווה של גיל ומין. הגיל הממוצע היה 62.7.
קבוצת המחקר תרגלה תרגילי צ'י קונג (Yang Jing Yi Shen Gong) וקבוצת הביקורת התאמנו בהליכה, הליכה מהירה וריצה איטית.
ניתוח הממצאים התבססו על מדידת תסמינים קליניים וסימפטומים שכללו תפקוד מוחי, תפקוד מיני, רמת שומנים בדם ותפקוד בלוטות אנדוקריניות.
לאחר 6 חודשים, 8 מתוך 14 תסמינים קליניים וסימפטומים, השתפרו בקבוצת הצ'י קונג, בשיעור של למעלה מ- 80%.
לעומת זאת, אף אחד מהסימפטומים בקבוצת הביקורת, השתפר ביותר מ-45%.

איזון המרידיאנים ותפקודי הגוף
נמצאה דרך למדוד את האפקט של תרגול צ'י קונג, על איזון מערכת המרידיאנים ותפקודי האיברים (עפ"י ה-TCM),
על ידי EAV= Electroacupuncture According to Voll בעזרת מכשיר זה נמדדת המוליכות החשמלית של העור בנקודות דיקור שונות, על פי הרפואה הסינית המסורתית (לצ'י [אנרגיה] משוייכת, בין השאר, איכות חשמלית. כך שלמעשה מכשיר זה מהווה מדד לזרימת הצ'י בערוציו [מרידיאנים]).
קריטריון איבחון חשוב של תפקוד ליקוי באיבר מסויים, בעזרת EAV (שקשור למרידיאן הנבדק), הוא ב"צניחת מדדים", שעלול להתרחש כאשר בזמן מדידה, המוליכות של המרידיאן מגיעה למה שנראה כמו ערך מקסימלי, אבל אז יורדת לפני ההתייצבות.

במחקר שנערך על בדיקת ערכי 23(Kennneth M) EAV לפני ואחרי תרגול צ'י קונג של משתתפים בריאים, נלקחו מדידות מ- 24 נקודות דיקור, בקצות המרידיאנים (באצבעות ובהונות הנבדקים).
הניסוי כלל שתי סדרות של בדיקת EAV: לפני ואחרי תרגול צ'י קונג.
בסדרה הראשונה, תרגול צ'י קונג הוריד את ממוצע ערכי מדדיהם של EAV ב- 19% עד 31% (004.>P), לארבעת הנבדקים
(ירידה בערכים מראה על ירידה בהתנגדות ולמעשה מעידה על זרימה טובה יותר). בנוסף, התרגול מיגר את תופעת צניחת המדדים.
בסדרה השנייה שכללה 7 משתתפים, תרגול צ'י קונג הוריד את ממוצע ערכי המדדים של EAV ב- 17% עד 35%, אצל 3 מהנבדקים. גם בסידרה זו התרגול מיגר את תופעת צניחת המדדים.
תוצאות עבודה זו מראות שתרגול צ'י קונג יכול להוליד שינויים משמעותיים באיזון תרפוייטי של המרידיאנים ומערכת האיברים, שהם למעשה המטרות של הרפואה הסינית המסורתית בתהליך טיפולי.

דיון
סקירה זו, מכילה רק עבודות אחדות מתוך אוסף גדול של מחקרים בתחום. אולם דרושים מחקרים טובים ומקיפים נוספים בתחום זה, במיוחד בשפה האנגלית, כדי להעמיק את ההבנה בסוג כזה של תרפיה.
העמקה זו חשובה לאור העובדה שקיימת נטייה כללית בקהילה המדעית, להתעלם מהשערות על השפעת תרגול של טאי צ'י וצ'י קונג בתהליכי ריפוי, לרוב בטענה שמדובר באפקט פלצבו. ואכן, הוכחת הקיום של אנרגיה אנושית "חמקמקה" עדיין מהווה אתגר לרפואה והמדע המודרניים, מאחר ואין להם אמצעים יעילים למדוד אותה.
לכן דרושים בעיקר מחקרים, שנותנים יותר הסברים מדעיים על התוצאות או על המנגנונים השונים, שפועלים בתרפיה בעזרת תרגול של טאי צ'י וצ'י קונג, כמו:
1) שיפור המערכת החיסונית.
במחקרים מסויימים ( במיוחד כאלה שנעשו על מחלות כרוניות כמו סרטן), מראים עליה משמעותית בערכים השונים שקשורים למערכת החיסון, אצל חולים שמתרגלים טאי צ'י וצ'י קונג.
2) עליה בתפקוד מחזור הדם.
עליה בערכי המיקרוסירקולציה, שניתנים למדידה אצל מתרגלי טאי צ'י וצ'י קונג, טובה לצורך ניקוי רעלים, שיפור המטאבוליזם, הגברת כמות החמצן וחומרי הזנה המגיעים לרקמות ועוד תפקודים שמשמעותיים בהתמודדות עם מחלות כמו סכרת, סרטן, מחלות ריאה ומחלות שונות של מערכת הלב וכלי הדם.
בנוסף, מכיוון שקיימים מחקרים רבים שמראים תוצאות טובות מאד משילוב של תרפייה בעזרת טאי צ'י/צ'י קונג וטיפול תרופתי, עשיוייה להמצא תועלת גם לתחום הטאי צ'י/צ'י קונג וגם לחברות התרופות, בעריכת מחקרים על אפקט הסינרגיה בין טיפול תרופתי ותרפיה בעזרת טאי צ'י וצ'י קונג.
למרבה השמחה, הציבור מראה עניין גובר והולך באומנויות אלו כאמצעי לשיפור הבריאות, דבר שיכול לגרום למערכות הבריאות השונות, לשקול ברצינות את האנטגרציה שלהן לתוך מגוון התרפיות הממומנות.
בארה"ב קיימות חברות ביטוח בריאות אחדות שמשלמות עבור תרפיה בצ'י קונג, דבר שיכול להיות מציאותי ומתבקש גם אצלנו בארץ, לאור העובדה שקופות החולים הגדולות מממנות באופן חלקי תרפיה במגוון ענפים של הרפואה המשלימה.
מוסדות רפואיים יכולים בסופו של דבר להרוויח ממימון תרפיה של טאי צ'י וצ'י קונג, מכיוון שהיא יעילה ואינה יקרה.
אם כן, קיימות עדויות רבות ומבטיחות על היישומים השונים של תרפיה באמצעות טאי צ'י וצ'י קונג, לגבי בעיות כרוניות רבות בתחום הרפואי כמו, יתר לחץ דם, מחלות לב וכלי דם, הזדקנות, מחלות נשימה, אלרגיות, בעיות במערכת שריר-עצב, בעיות במערכת שריר-שלד וסרטן.
לכן, ראוי שמיסוד תחום זה ילקח ברצינות בחשבון ע"י מערכות הבריאות במערב.

מקורות‎‎‎‎‎‎‎

1. Medical and healthcare qigong. Wang C, Xu D, Qian Y. J Tradit Chin Med. 1991;11(4):296-301
2. Research on the anti-aging effect of qigong. Kung A, Wang C, Xu D, Qian Y, J Tradit Chin Med. 1991; 11(2):153-158
3. Beneficial effects of qigong on the ventricular function and microcirculation of deficiency in heart-energy hyper-tensive patients. Wang C, Xu D, Qian Y, Shi W, Bao Y, Kuang A. Written communication, September 1993
4. Changes in hemodynamic parameters following Tai chi chuan and aerobic exercise in patients recovering from acute myocardial infraction. Channer K, Barrow D, Barrow R, Osborn M, Ives G. Fellow Postgrad Med. 1996;72:349-351.
5. The effect of Tai Chi on cardiorespiratory function in patients with coronary artery bypass surgery. Lan C, Chen S, Lai J, Wong M. Med Sci Sports Exerc. 1999;31(5):634-638.
6. The effect of aerobic exercise and T'ai Chi on blood pressure in older people: results of a randomized trail. Young D, Apple L, Jee S, Miller E. J Am Geriatric Soc. 1999;47(3): 277-284.
7. Therapeutic benefits of qigong exercises in combination with drugs. Sancier KM; Journal of alternative and complementary medicine; 1999 Aug; 5(4); p. 383-9.
8. Tai Chi and fall reduction in older adults: a randomized controlled trail. Li F, Harmer P, Fisher KJ, McAuley E, et al. Journals of Gerontology, Series A: Biological Sciences and Medical Sciences; 2005 Feb; 60A (2); p.187-94.
9. Differences in balance related measures among older adults participating in Tai chi, structured exercise, or no exercise. Ren'ee M Hakim, Julie DiCicco, Jessica B, Thomas H, Elizabeth R. Journal of geriatric physical therapy; 2004; 27,1.
10. Clinical observation and experimental study of Qigong therapy for cancer. Zang RM. Zhongguo Qigong Kwxue (China Qigong Science). 2(8):24-29, 1995 [in Chinese]
11. Clinical observation of Qigong as a therapeutic aid for advanced cancer patients. Sun QZ, Zhao L. Proc of the 1st world conf. Acad. Exah. of Med. Qigong. Beijing, china. 1988;97
12. effect of Qigong and anticancer body build herbs on the prognosis of prostoperative patients with cardiac adenocarcinoma. Fu JZ, Fu SL, Qin JT et al. Proc. Of the 3rd conf. on Med. Qigong. Beijing. China. 1996:131
13. Preliminary report on anti-tumor effect of EQ of Qigong. Zhang JJ, Yu wx et al. Proc. Of the 3rd Natl Acad Conf. on Qigong Guangzou, China. 1990:58, 76.
14. A review of scientific research on Qigong anti-cancer therapy. Huang GH; Zhongguo QigongKexue (China Qigong Science), 1997 (5): 5-6
15. Effect of vital gate Qigong on malignant tumor. Luo S, Tong T et al. Proc of the 1st world conf. for acad. Exch of Med. Qigong. Beijing. China. 1988:126.
16. Clinical study of the routine treatment of cancer coordinated by Qigong. Wang SH, Wang BR, Shao MY et al. 2nd world conf. for acad. Exch. Of Med. Qigong. Beijing. China, 1993:129
17. On the anti-tumor mechanism of Qigong. Wang JM. 1st world conf. for acad. Exch. Of Med. Qigong. Beijing. China, 1988:121.
18. An observation of T-lymphocytes by ANAE staining in the clinical application of Qigong. Xu HF, Wang GM, Xue HN, et al. Proc. of 1st world conf. for acad. Exch. Of Med. Qigong. Beijing. China, 1988:52.
19. The changes of multiple immune indicators after Guo-Lin Qigong practice among cancer patients. Chi GH, Zhang Y, Zhu QH, et al. Proc. of the 8th Intl symposium on Qigong. Shanghai, China. 2001:170-172.
20. Clinical study of delaying effect on senility of hypertensive patientd by practicing "Yang Jing Yi Shen Gong" Xu D, Wang C. Proceeding from the 5th Intl. Symposium on Qigong. Shanghai. China. 1994:109.
21. Relationship among erythrocyte superoxide dismustaze activity, plasma sexual hormones (T, E2), aging and Qigong exercise [in English and Chinese]. Proceeding from the 3rd Intl. Symposium on Qigong. Shanghai. China; 1990:28-32
22. Research on "anti-aging" effect of Qigong. Kuang A, Wang C, Xu D, Qian Y. J Tradit. Chin Med.1991;11(3):224-227.
23. The effect of Qigong on therapeutic balancing measured by electroacupuncture according to voll (EAV). A preliminary study. Kenneth M; Acupuncture & Electro-Therapeutic Research; International journal; 1994; Vol. 19
24. Cardiopulmonary physiotherapeutic application of taiji. Klein PJ, Adams W; Cardiopulmonary physical therapy journal; 2004 Dec; 15(4); p. 5-11.
25. A review of Qigong therapy for cancer treatment. Kevin Chen, Raphael Yeung; Journal of the international society of life information science; 20(2) 2002
26. Medical application of Qigong. Kenneth M, Bingkum Hu; The American journal of acupuncture; Vol. 19(4); 1991.
27. Medical application of Qigong. Kenneth M; Alternative therapies; Jan. 1996, Vol. 2 No.1.

שימושים רפואיים של טאי-צ'י וצ'י-קונג, סקירת מאמרים

מאמר זה הוגש לאוהד קדם, כעבודת סיום במסגרת קורס מדריכי צ'י קונג מסורתי של בית הספר לטאי צ'י וצ'י קונג יצירה ובית הספר לרפואה משלימה במכללה האקדמית גבעת וושינגטון.

המאמר נכתב בידי אסף לביא – מדריך בבית הספר יצירה, ומטפל במגע ובתנועה.

הקדמה
טאי צ'י וצ'י קונג מוכרות באופן כללי כשיטות תרגול שמטיבות עם הבריאות.
כדי שהשימוש הבריאותי שלהם יהיה מיושם באופן נרחב ושיטתי (לדוגמה שילובם במערכת הבריאות), על מנת שיותר אנשים יוכלו להנות מהיתרונות הבריאותיים שלהן, יש לתת מענה בעזרת כלים מדעיים על שאלות כמו:
-האם ניתן לרפא מחלות בעזרת טאי צ'י וצ'י קונג ?
-האם הריפוי מתרחש כתוצאה מאפקט פלצבו או כתוצאה מאפקט רפואי אמיתי ?
-אם כן, מהו מנגנון הריפוי ?
-אילו מערכות מושפעות מהתרגול ?
-האם קיים הבדל משמעותי, שנותן ייתרון לטאי צ'י וצ'י קונג, על פני תרגול גופני או טיפול תרופתי הנהוגים במערכת הבריאות במערב ?

בשנות החמישים, החלו לחקור את ההשפעות הבריאותיות של טאי צ'י וצ'י קונג בסין. עם התפשטות אומנויות אלו למערב, התעורר עניין בתרגום המחקרים. אך בגלל שעדויות אלו לא תאמו לרוב את הסטנדרטים של עבודות מחקר מהימנות, עלה הצורך לחקור את הנושא ברצינות.
כיום, קיימים לא מעט מחקרים רציניים שמגיעים בעיקר מסין וארה"ב. מספרם ההולך וגובר של מחקרים בתחום, מרמז על אישור הקביעה הסינית בת אלפי השנים, ש"תרגול סדיר של טאי צ'י וצ'י קונג משפר את הבריאות ואת תוכלת החיים".
תרגול אומנויות אלו הוא נורמטיבי בסין וזוכה לתמיכה מסויימת מהממשלה, לכן רוב המחקרים מגיעים מסין וחלקם אפילו נערך בבתי חולים עם מספר נרחב של משתתפים.
כמו כן, קיימים בארה"ב כמה מוסדות, שעיקר פעילותם מוקדשת לקידום המחקר בתחום וזוכים לתמיכה חלקית ממערכת הבריאות.
עבודה זו סוקרת מבחר מחקרים מדעיים אודות היישומים של טאי צ'י וצ'י קונג, אשר מנסים לענות על השאלות שהוצגו בפרק זה.

השיטות
מתוך יותר מ-200 עבודות מחקר שנמצאו במאגרים שונים, אשר מתייחסות ליישומים הרפואיים של טאי צ'י וצ'י קונג, נבחרו 15 עבודות להכלל בסקירה זו, מתוכן 4 עבודות הן בעצמן סקירות מעמיקות בנושא.
לעבודה נבחרו מאמרים שמתיחסים לטאי צ'י וצ'י קונג באופן מובהק ובלעדי ולא כחלק נלווה במחקרים על יישומים שונים מתחום הרפואה המשלימה או הרפואה המערבית.
ניתנה עדיפות למחקרים שהשתמשו בקבוצות ביקורת, ניתוחים סטטיסטיים, מספר גדול של נבדקים ועוד נתונים שמעידים על מהימנות הממצאים, אך לא כולם הם כאלו.
בנוסף, נעשה נסיון לאסוף עבודות שנגעו ביישום הרפואי של אומנויות אלו לגבי מגוון של הפרעות/מחלות, עם העדפה לאלו שעוסקות בבעיות ה"בוערות" מתחום הרפואה.

רקע תאורטי
טאי צ'י וצ'י קונג, הן אומנויות שבבסיסן יושבת אותה הפילוסופיה – הפילוסופיה הסינית.
מתוך הפילוסופיה הסינית, התפתחה הרפואה הסינית המסורתית (Traditional Chinese Medicine = TCM).
לאומנויות אלו קיימים אספקטים רפואיים, לחימתיים ורוחניים/דתיים.
למרות העובדה שבטאי צ'י יותר מודגש האספקט הלחימתי, בגלל היישום הלחימתי של תנועות הסדרות (form) השונות, לטאי צ'י מיוחסים יישומים רפואיים רבים ולמעשה מרבית המתרגלים אומנות זו, פחות מיעדים את עצמם להיות לוחמים אלא עושים זאת לטובת בריאותם והתפתחותם הרוחנית.
אומנות הצ'י קונג פותחה בין השאר גם כדי לשפר יכולות לחימתיות כמו שיפור יציבה, מבנה ועוצמה פנימית. אך הדגש,
לפחות ברוב הסגנונות, הוא על בריאות בכך שניתן דגש על הקשר בין התרגול, להשפעה על זרימת הצ'י (אנרגיית החיים החיונית של הגוף) במרידיאנים (מסלולי זרימת האנרגיה בגוף) וע"י כך להשפיע על תפקוד חיוני של אברי המטרה.
אלו הם למעשה אבני היסוד של הרפואה הסינית המסורתית.
המנגנון המרכזי שפועל באומנויות אלו, שקשור לאריכות ימים וריפוי לפי TCM הוא, שהשפעת התרגול מובילה לזרימה טובה יותר של צ'י בגוף. ככל שהזרימה תעשה יעילה יותר, כך הגוף יתפקד בצורה אופטימלית ויוכל לנצל באופן מלא את יכולת הריפוי הטבעי שלו. לעומת זאת זרימה לא תקינה, כתוצאה ממצבים כמו תקיעות צ'י או חוסר צ'י, יכולים בסופו של דבר להוביל למחלה.

דוגמאות של יישומים בריאותיים בטאי צ'י וצ'י קונג
בדיון הבא, יובאו רקע והסברים אודות הסינדרומים השונים והממצאים של היישום הרפואי, בעזרת טאי צ'י ו/או צ'י קונג.

מערכת לב ריאה ויתר לחץ דם
מספר קבוצות בסין חקרו את ההשפעות של תרגול טאי צ'י וצ'י קונג על יתר לחץ דם.
מחקר על השפעות לטווח ארוך וקצר של התרגול ( Controlled study), בהשתתפות מטופלים עם יתר לחץ דם, נעשה ע"י וואנג, במוסד ליתר לחץ דם, שנחאי .1[Wang et al.]
קבוצת המחקר תרגלה 30 דקות, פעמיים ביום, "Yan jin yi shen gong" תרגילי צ'י קונג שנחשבים טובים במיוחד למטרות ריפוי ועיכוב סניליות. ב-1991 החוקרים דיווחו במאמר מבוקר של 20 שנה, על השפעות התרגול של 204 מטופלי יתר לחץ דם. לאחרונה ביצעו החוקרים עבודת מעקב של 30 שנה2 על 242 מטופלי יתר לחץ דם.
המטופלים חולקו באופן אקראי לשתי קבוצות:
1. קבוצת צ'י קונג. 2. קבוצת ביקורת.
כל המטופלים קיבלו טיפול תרופתי לבקרת לחץ הדם.
התוצאות הראו ששיעור התמותה המצטבר היה 24.41% בקבוצת הצ'י קונג לעומת 40.7% בקבוצת הביקורת (P<.001). מקרי השבץ היו 20.5%, לעומת 40.7% (P<.01) בהתאמה. שיעורי התמותה כתוצאה משבץ היו 15.6% לעומת 32.5% בהתאמה.
בנוסף, דיווחו החוקרים על התייצבות לחץ הדם בקבוצת הצ'י קונג, בעוד שבקבוצת הביקורת חלה עליה.
שינוי משמעותי נוסף היה, שהמינון התרופתי בקבוצת הצ'י קונג הופחת ועבור 30% מהמטופלים הופסק לחלוטין. לעומת זאת המינון התרופתי בקבוצת הביקורת היה חייב לעלות.

במחקר אחר [Wang C, Xu D, Qian Y, Shi W, Bao Y, Kuang A]3,
בו השתתפו 120 גברים בין הגילאים 55-75, החוקרים ניסו להעריך את השפעת תרגול צ'י קונג על איכות תפקוד הלב, ע"י שימוש באקו-לב ובדיקה ערכית של מיקרוסירקולציה (מחזור הדם הפריפריאלי =של כלי הדם הקטנים).
המשתתפים חולקו לשלוש קבוצות:
(1 46 בעלי יתר לחץ דם עם חסר באנרגית הלב
2) 34 ללא חסר באנרגיית הלב.
3) 40 עם לחץ דם נורמלי.
התוצאות הראו, שמטופלים עם חסר באנרגיית הלב חוו שינויים במדדים רבים, המעידים על עליה באיכות תפקוד הלב.
לא נראו שינויים משמעותיים אצל אלו שלא סבלו מחסר באנרגיית הלב.
בתחילת המחקר נמדדו רמות ההפרעה במיקרוסירקולציה אצל שלושת הקבוצות וערכיהם היו: 73.9%, 29.5%, 17.5% בהתאמה.
אחרי תרגול של צ'י קונג במשך שנה הראתה הקבוצה הראשונה ירידה מ- 73.9% ל- 39.3% (.05>P).
בקבוצות האחרות לא נראה שינוי משמעותי.

במחקר שנעשה באנגליה et al.] [Channer4 ופורסם ב- 1996 (Randomized Controlled),
בדקו את השפעת תרגול טאי צ'י (Wu Chian-Ch'uan) אצל אנשים שעברו לאחרונה ארוע "אוטם שריר הלב" (MI). המשתתפים חולקו לשלוש קבוצות:
1) קבוצת טאי צ'י 2) קבוצת תרגילים ארוביים 3) קבוצת תמיכה ללא תרגול פיזי.
לאחר 8 שבועות, נמצאו תמורות משמעותיות בירידת לחץ הדם הסיסטולי בקבוצות 1+2.
בקבוצת הטאי צ'י נראו תמורות משמעותיות בירידת לחץ הדם הדיאסטולי.
בנוסף מצאו שבקבוצת הטאי צ'י, שיעור ההשתתפות היה הגבוה ביותר 82% לעומת 73% בקבוצת התרגילים האירוביים
ו 8% בקבוצת התמיכה.

במחקר שנעשה ע"י 5Lan et al. ופורסם ב- 1999,
נבדקה השפעת תרגול טאי צ'י על 20 מטופלים לאחר ניתוח מעקפים, במשך שנה. למטופלים ניתנה האפשרות לבצע תרגול יומי של 50 דקות בטאי צ'י (108 התנועות של סגנון יאנג). שיעור ההשתתפות הממוצע היה 3.8 פעמים בשבוע. קבוצת הביקורת קיבלה תוכנית תרגילים לבית.
לאחר שנה, בקבוצת הטאי צ'י נמדדה עליה בערכי VO2 (נפח החמצן – מדד שמראה על שיפור בתפקוד הריאות) בהשוואה לקבוצת הביקורת.

במחקר שנעשה ע"י 6Young et al. ופורסם ב- 1999, נבדקו השפעות הטאי צ'י על קשישים חסרי פעילות.
62 משתתפי המחקר כולקו לשתי קבוצות: בראשונה תרגלו הקשישים טאי צ'י (13 התנועות של סגנון יאנג), פעמיים בשבוע למשך 12 שבועות ובקבוצת הביקורת השתתפו הקשישים בתוכנית הליכה.
בשתי הקבוצות נמדדו ירידות בערכי לחץ הדם. ממוצע של 7.0- בלחץ הסיסטולי בקבוצת הטאי צ'י, 8.4- בקבוצת הביקורת ו 2.4- בלחץ הדיאסטולי בקבוצת הטאי צ'י, 3.2- בקבוצת הביקורת.
התוצאות, שהראו תמורות זהות בתפקוד מערכת הלב והדם, שהושגו בפעילות בעלת אינטנסיביות נמוכה (טאי צ'י) בהשוואה לפעילות בעלת אינטנסיביות בינונית (הליכה), מאתגרות את ההנחה הרווחת, לגבי היחס בין רמת אינטנסיביות אימון ארובי והשפעתו על שיפור בתפקוד מערכת הלב והדם.

מחלות מערכת הנשימה
במחקר שנעשה בהשתתפות חולי אסטמה ברונכיאלית, הראו Reuther & Aldridge (1998)7

לאורך תקופה של 52 שבועות, תרגול צ'י קונג עזר להפחית את מספר התרופות השונות ואת מספר הבקשות לתרופות השונות, שנצרכות ע"י חולים אלו. בנוסף, מטופלים אלו הראו ירידה בהשתנות שיא זרם הנשימה (variability of peak respiration flow), לעומת מטופלים שלא תרגלו צ'י קונג והראו פחות שיפור בסימפטומים, פחות שינויים בהזדקקות תרופתית ועליה בהשתנות שיא זרם הנשימה.

Li, Liu & Zhou (1998)7, בדקו לאורך 3 חודשים, את ההשפעות של שילוב נטילת תרופות ותרגול צ'י קונג,
אצל חולים עם מחלות נשימה כרוניות, כגון: דלקת ברונכית כרונית, אסטמה ונפחת הריאות. תועלת גדולה יותר צמחה אצל מטופלים ששילבו תרגול צ'י קונג עם הטיפול התרופתי – ממוצע שיעור הנשימות וקצב פעימות הלב נמוך יותר, מאשר אצל אלו שנטלו תרופות בלבד.

נפילות בקרב קשישים
נפילות בקרב אנשים מבוגרים היא בעיה רצינית ורחבת היקף, שעלולה להוביל לחוסר עצמאות, עליה בשיעור תמותה ממחלות כרוניות והזדקקות לטיפול רפואי יקר וארוך טווח.
כ- 40%-35% מכלל האוכלוסיה המבוגרת שחיים בקהילה (גילאים 65 ומעלה) נופלים מדי שנה. יותר מ-50% מהנופלים סובלים מפציעה קלה, כ- 5%-15% מהנופלים הללו יסבלו מפציעה קשה שמצריכה אישפוז, בחלק מהמקרים הללו יסבלו המאושפזים מזיהום משני, שעלול להוביל למוות.
נפילות לרוב קשורות לבעיות שריר-שלד הכוללות, חוסר שיווי משקל ותנועתיות מוגבלת.
בגלל היקף הבעיה, מניעת נפילות בקרב הגיל המבוגר, נעשתה משימה בריאותית, ציבורית חשובה.
מתוך חיפוש אחר פעילות יעילה למניעת נפילות בגיל המבוגר, נעשו מחקרים רבים על הקשר בין טאי צ'י ותחום זה. למעשה זהו אחד הנושאים הנחקרים ביותר בתחום הטאי צ'י.

במחקר שפורסם ב-2005 ע"י Li F, Harmer P, Fisher KJ, McAuley E, et al. (Randomized Controlled)8, נבדק הקשר בין מניעת נפילות אצל אנשים מבוגרים וטאי צ'י.
בניסוי השתתפו 256 מבוגרים בין הגילאים 70-92. המשתתפים חולקו לשתי קבוצות:
1) קבוצת תרגול טאי צ'י, שלוש פעמים בשבוע.
2) קבוצת ביקורת שתרגלה תרגילי מתיחות.
שתי הקבוצות תרגלו באופן קבוע למשך 6 חודשים.
התוצאה הראשית שנמדדה, היתה מספר הנפילות בכל קבוצה. התוצאות המשניות שנמדדו כללו, בדיקות פונקציונליות של איזון, ביצועים פיזיים ופחד מנפילה (ע"י שאלונים). המבדקים בוצעו בנקודת המוצא, לאחר 3 חודשים, לאחר 6 חודשים ושישה חודשים לאחר סיום הניסוי. בתום תקופת 6 חודשי הניסוי עלה, שמספר הנופלים בקבוצת הטאי צ'י היה נמוך בצורה משמעותית מבקבוצת הביקורת, 38 לעומת 73 (.007=P), פרופורציה נמוכה יותר של נופלים 28% לעומת 46% (.01 P-) ופחות פציעות כתוצאה מנפילות 7% לעומת 18% (03.=P). הסיכון לנפילות מרובות בקבוצת הטאי צ'י, היה 55% נמוך יותר מבקבוצת הביקורת.
משתתפים בקבוצת הטאי צ'י הראו שיפור משמעותי (001.>P) בכל המדידות של איזון פונקציונלי, ביצועים פיזיים וירידה בפחד מנפילות.
תוצאות חיוביות אלו, חזרו והופיעו גם בבדיקה שנערכה 6 חודשים מסוף הניסוי.

מחקר דומה שנערך ע"י .9Ren'ee M Hakim, Julie DiCicco, Jessica B, Thomas H, Elizabeth R
שפורסם ב- 2004, כלל 94 משתתפים בריאים מגיל 60 ומעלה, אשר חולקו לשלוש קבוצות:
קבוצת טאי צ'י, קבוצת תוכנית תרגילים מובנים וקבוצה ללא תרגול. נמצא שבשתי הקבוצות הראשונות, המשתתפים הראו ערכי יציבות וביטחון גבוהים יותר מבקבוצה השלישית, בצורה משמעותית ומשתתפים בקבוצת הטאי צ'י ביצעו טוב יותר, בצורה משמעותית את מבחן ההושטה לשלושה כיוונים, דבר שמראה על גבולות גדולים יותר של יציבות.
בנוסף הציעו כותבי המאמר ייתרון לתרגול טאי צ'י, בטענה שזוהי פעילות עם דחיסות נמוכה (Low-impact), לעומת פעילויות פיזיות אחרות ושטאי צ'י היא פעילות בעלות נמוכה, מכיוון שהיא לא דורשת ציוד או תנאים מיוחדים.

סרטן
חקר השפעת תרפיית צ'י קונג על מחלת הסרטן הוא אחד מהנושאים המפותחים ביותר בתחום, בעיקר בסין.
מחקרים רבים בוחנים את השפעת הקרנת צ'י (ע"י מאסטרים לצ'י קונג), על תאים סרטניים. ניסויים אלו מתחלקים לשניים:
1) בתוך גוף החי (הקרנת צ'י על בני אדם, בעלי חיים וצמחים, בעלי תאים סרטניים).
2) מחוץ לגוף החי (הקרנת צ'י על תאי סרטן שגודלו על תרביות במעבדה).
עבודה זו סוקרת רק מחקרים שבהם בדקו את השפעת תרגול עצמי של צ'י קונג על חולי סרטן, ולא כאלו שבדקו את השפעת הקרנת צ'י ממקור חיצוני על חולי סרטן או תאי סרטן.

רקע
מחלות ממאירות הן הגורם השני בשכיחותו כגורם מוות בעולם המערבי. 30% מכלל האוכלוסיה ילקו בסרטן במהלך החיים, שני שליש מהם ימותו כתוצאה מכך.
מחלות הסרטן השונות גורמות לסימפטומים ותסמינים קליניים שונים ומגוונים כמו, ירידה במשקל, ירידה בתאבון, עייפות, כאבים, ירידה בתנגודת החיסונית ועוד. סימפטומים אלו יכולים להגרם כתוצאה מלחץ של הגידול על מבנים סמוכים, הפרשת כמות גדולה של חומרים אנטי סרטניים המופרשים ע"י מערכת החיסון, הפרשת הורמונים או חומרים אחרים ע"י תאי הסרטן.
לאחר שהתגלה גידול ממאיר בגופו של חולה, נהוג לסווג אותו לפי דרגת הממאירות = Grading (מספק תחזית לגבי אלימות הגידול), ודרגת ההתפשטות = Staging שמעיד על שלושה פרמטרים: גודל הגידול, מעורבות קשרי לימפה אזוריים והמצאות גרורות.
דרוג הגידול חשוב בין השאר, לקביעת אופי הטיפול שיכול לכלול הליך כירורגי, כימוטרפיה, הקרנות והקלה בתסמינמם.

מחקרים קליניים

ב- 1995 פרסמו 10Zhang et al., מחקר שעוסק בהשפעת תרגול צ'י קונג על חולי סרטן ונערך ב-
Beijing Miyun Capital Tumor Hospital. במחקר השתתפו 1648 מטופלים בעלי מגוון סוגים של גידולים סרטניים. המעקב נעשה לאורך תקופה של 8 שנים, בה שולב טיפול קונבנציונלי ותרגול צ'י קונג (Guo-lin Qigong).
התוצאות הראו שאצל 32.4% מהמטופלים חל שיפור משמעותי, אצל 59.2% חל שיפור חלקי ואילו 8.4% דיווחו,
שלא הושפעו מהטיפול כלל.
יותר מ- 500 מהמטופלים שרדו 5 שנים ויותר (30%<). אלו הן תוצאות טובות יותר, בצורה משמעותית מבבתי חולים
אחרים בסין, שלא שילבו תרגול צ'י קונג בטיפול של חולי סרטן.
בעבודה זו לא נעשה שימוש בקבוצת ביקורת ולכן, למרות ההיקף הגדול שלה, קשה לבחון בצורה קונקרטית לפיה, כמה תרפייה בעזרת תרגול צ'י קונג, תורמת לחולי סרטן בהשוואה לאחרים.
הטבלא הבאה, מראה את התמורות שחלו בערכים השונים של מערכת החיסון, אצל 30 מהמטופלים בניסוי זה.

Table 1. Changes of immune indicators

among 30 cancer patients after Qigong therapy

מעקב אחר 30 חולי סרטן לאחר תרגול צ'י קונג

מעקב אחר 30 חולי סרטן לאחר תרגול צ'י קונג

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

ב- 1998 פרסמו Sun & Zhao מ- 11Guang-An-Men Hospital, מחקר שבו השתתפו 123 חולי סרטן בשלבים מתקדמים (53 -Stage IV, 70 -Stage III). המשתתפים חולקו לשתי קבוצות:
1) קבוצת צ'י קונג (97 משתתפים), שקיבלו טיפול תרופתי קונבנציונלי ותרגלו צ'י קונג (שעתיים ביום למשך 3 חודשים).
2) קבוצת ביקורת (30 משתתפים), שקיבלו את אותו הטיפול התרופתי בלבד.
תוצאות הניסוי הראו, שבקבוצת הצ'י קונג 82% התחזקו, 63% הראו שיפור בתאבון, 33% הפסיקו לשלשל או שיפרו ליקויים של אי סדירות. בעוד שבקבוצת הביקורת התוצאות היו 10%, 10%, 6% בהתאמה (01.>P).
בנוסף נמצא ש- 50.5% בקבוצת הצ'י קונג, העלו 3 ק"ג ומעלה למשקל גופם בהשוואה ל- 13.3% בקבוצת הביקורת.
רק 5.4% מקבוצת הצ'י קונג איבדו 3 ק"ג ויותר בעוד ש- 30% איבדו משקל בקבוצת הביקורת (01.>P).
בבדיקה של ערכי מערכת החיסון השונים, נמצא שבקבוצת הצ'י קונג חלה עליה של 35% לאחר הטיפול ואילו בקבוצת הביקורת חלה ירידה של 7.8%. התוצאות מרמזות על כך, שלתרפיה בעזרת תרגול צ'י קונג יש השפעה בשיפור סימפטומים, שיפור התאבון, חיזוק המבנה ובהעלאת יכולת הריפוי העצמי אצל חולי סרטן.

במחקר שפרסמו ב- 1996 Fu ועמיתיו12 מ- Henan Medical University השתתפו 186 חולי סרטן, שעברו לאחרונה ניתוח להסרת הגידול (155 גברים, 31 נשים; גיל ממוצע 59.8). המשתתפים חולקו לארבע קבוצות טיפול שונות:
1) ניתוח בלבד- קבוצת ביקורת (מס.= 48)
2) כימוטרפיה בלבד (מס.= 42)
3) טיפול בצמחי מרפא סיניים בלבד (מס.= 46)
4) טיפול בצמחי מרפא סיניים וצ'י קונג (מס.= 50)
הקבוצה האחרונה נתבקשה לתרגל סגנון ספציפי של צ'י קונג על בסיס יומי.
לאחר 5 שנות מעקב מצאו ששיעורי ההשרדות לשנה, שלוש וחמש שנים היו:
בקבוצה 1) 80.1%, 36.5%, 20.8% בהתאמה.
" 2) 85.7%, 45.2%, 25.1% "
" 3) 84.5%, 43.5%, 26.1% "
" 4) 86.0%, 64.0%, 36.0% "
ההבדל בין קבוצת הצ'י קונג לקבוצת הביקורת היה משמעותי מבחינה סטטיסטית (01.>P). תקופת האמצע של השרדות החולים היה:
30 חודשים בקבוצה 1
36 " " 2
36.5 " " 3
48 " " 4

תוצאות דומות עלו בשני מחקרים אחרים (Ni Rongwen 199714 / Zheng RR 199013), שבדקו את אחוזי ההשרדות בקרב חולי סרטן, ששילבו טיפול קונבנציונלי עם תרגול צ'י קונג, לעומת קבוצות ביקורת שקיבלו טיפול קונבנציונלי בלבד.

Luo Sen ועמיתיו15 פרסמו ב- 1988 מחקר, שבדק את השפעת תרגול צ'י קונג (Vital Gate" Qigong"), בקרב חולי סרטן
(Stage I / Stage II) על ערכי הדם ומערכת החיסון. במחקר השתתפו 80 חולי סרטן שחולקו לשלוש קבוצות:
1) צ'י קונג (מס.= 30)
2) כימוטרפיה (מס.= 25)
3) כימוטרפיה וצ'י קונג (מס.= 25)
לאחר 60 יום, רק בקבוצת הצ'י קונג נראתה עליה משמעותית בכל הערכים הנבדקים: RBC, WBC, Serum Hemoglobin (0.01 P<).
בעוד שבקבוצת הביקורת נראתה ירידה משמעותית בערכים (01.>P). בקבוצת הצ'י קונג+כימוטרפיה נראתה עליה
בערכים מלבד ערכי WBC שנשארו ללא שינוי (0.01 P<).

תוצאות דומות, לגבי עליה משמעותית בערכים שונים של מערכת החיסון, שנבדקו אצל חולי סרטן ואנשים בריאים שתרגלו צ'י קונג, נמצאו בארבעה מאמרים נוספים:18 Wang et al. (1993)15, Wang (1988)16, Xu Hefen et al. (1998)17, Cai et al. (2001).

צפיפות העצם
תהליך ההזדקנות עלול לגרום לירידה בצפיפות העצם, במיוחד אצל נשים. כתוצאה מכך עולה רמת הסיכון לשברים.
בשתי קבוצות מחקר (Xu D. et al. 1994) 20, שכללו גברים בין הגילאים 50-59 ו 60-69 חלה עליה משמעותית בצפיפות העצם, כתוצאה מתרגול של צ'י קונג במשך שנה.
לאחר התרגול, ערכי צפיפות העצם התקרבו לאלו של גברים בריאים באותן קבוצות גיל.
ממצאים אלו, מעידים על סבירות גבוה של שינוי דומה, אצל נשים בגיל המעבר עם צפיפות עצם נמוכה.

רמת הורמוני מין
אחת מהשלכות ההזדקנות היא שינוי רמת הורמוני המין בכיוון לא רצוי, לדוגמא רמת ההורמון הנשי (אסטרוגן) נוטה לעלות אצל גברים ולרדת אצל נשים (Kuang 1991), שינויים הורמוניליים אלו קשורים בדר"כ עם הופעת יתר לחץ דם ועם סימפטומים של גיל המעבר.
מחקרים מרמזים, שתמורות אלו יכולות להתהפך ע"י תרגול צ'י קונג 20Kuang (1991)22, Ye (1990)21, Xu (1994).

במחקר אחד בדקו את השפעת תרגול צ'י קונג במשך שנה על רמת האסטרדיאול (נגזרת של אסטרוגן), אצל נשים וגברים עם יתר לחץ דם. 70 גברים בין הגילאים 40-69 נחלקו לשתי קבוצות: קבוצת תרגול צ'י קונג וקבוצת ביקורת.
בקבוצת הצ'י קונג, רמת ההורמון ירד מ- 70 ל- 47.7 ml/pg, ירידה של 32% (01.>P), בעוד שלא נמצא שינוי משמעותי בקצוצת הביקורת. רמת הטסטוסטרון ירד בשתי הקבוצות ב- 7%. ערכי האסטרדיאול בקבוצת הצ'י קונג התקרבו מאוד לאלו של גברים בריאים באותה קבוצת גיל.
אצל הנשים בין הגילאים 51-67 (מספר המשתתפות לא זמין), תרגול צ'י קונג הוביל לעליה באסטראדיאול מ- 3.5±40.9 ml/pg
ל- 3.5±51.6 ml/pg, רמה ששווה בקרוב לזו אצל נשים בריאות בגיל המעבר (menopausa). ערכי הטסטוסטרון גם הם עלו בעקבות התרגול מ- dl/ng 2.2±25.5 ל- dl/ng 2.2±37.2.

במחקר אחר שבו השתתפו 30 גברים בין הגילאים 50-69, נמצאה ירידה של 31% ברמת האסטרדיאול אצל מתרגלי צ'י קונג במשך שנה ובנוסף שיפור בסימפטומים כמו צרידות, סחרחורות, נדודי שינה, נשירת שיער, אימפוטנציה וחוסר שליטה בסוגרים.

סניליות
בעבודת מחקר20 שנעשתה על 100 משתתפים שסווגו כטרום סניליים או בעלי הידרדרות בתפקוד המוחי ע"י סניליות (Controlled study) נחלקו המשתתפים לשתי קבוצות של 50 איש, עם התפלגות שווה של גיל ומין. הגיל הממוצע היה 62.7.
קבוצת המחקר תרגלה תרגילי צ'י קונג (Yang Jing Yi Shen Gong) וקבוצת הביקורת התאמנו בהליכה, הליכה מהירה וריצה איטית.
ניתוח הממצאים התבססו על מדידת תסמינים קליניים וסימפטומים שכללו תפקוד מוחי, תפקוד מיני, רמת שומנים בדם ותפקוד בלוטות אנדוקריניות.
לאחר 6 חודשים, 8 מתוך 14 תסמינים קליניים וסימפטומים, השתפרו בקבוצת הצ'י קונג, בשיעור של למעלה מ- 80%.
לעומת זאת, אף אחד מהסימפטומים בקבוצת הביקורת, השתפר ביותר מ-45%.

איזון המרידיאנים ותפקודי הגוף
נמצאה דרך למדוד את האפקט של תרגול צ'י קונג, על איזון מערכת המרידיאנים ותפקודי האיברים (עפ"י ה-TCM),
על ידי EAV= Electroacupuncture According to Voll בעזרת מכשיר זה נמדדת המוליכות החשמלית של העור בנקודות דיקור שונות, על פי הרפואה הסינית המסורתית (לצ'י [אנרגיה] משוייכת, בין השאר, איכות חשמלית. כך שלמעשה מכשיר זה מהווה מדד לזרימת הצ'י בערוציו [מרידיאנים]).
קריטריון איבחון חשוב של תפקוד ליקוי באיבר מסויים, בעזרת EAV (שקשור למרידיאן הנבדק), הוא ב"צניחת מדדים", שעלול להתרחש כאשר בזמן מדידה, המוליכות של המרידיאן מגיעה למה שנראה כמו ערך מקסימלי, אבל אז יורדת לפני ההתיצבות.
במחקר שנערך על בדיקת ערכי , 23(Kennneth M) EAV לפני ואחרי תרגול צ'י קונג של משתתפים בריאים, נלקחו מדידות מ- 24 נקודות דיקור, בקצות המרידיאנים (באצבעות ובהונות הנבדקים).
הניסוי כלל שתי סדרות של בדיקת EAV: לפני ואחרי תרגול צ'י קונג.
בסדרה הראשונה, תרגול צ'י קונג הוריד את ממוצע ערכי מדדיהם של EAV ב- 19% עד 31% (004.>P), לארבעת הנבדקים
(ירידה בערכים מראה על ירידה בהתנגדות ולמעשה מעידה על זרימה טובה יותר). בנוסף, התרגול מיגר את תופעת צניחת המדדים.
בסדרה השנייה שכללה 7 משתתפים, תרגול צ'י קונג הוריד את ממוצע ערכי המדדים של EAV ב- 17% עד 35%, אצל 3 מהנבדקים. גם בסידרה זו התרגול מיגר את תופעת צניחת המדדים.
תוצאות עבודה זו מראות שתרגול צ'י קונג יכול להוליד שינויים משמעותיים באיזון תרפוייטי של המרידיאנים ומערכת האיברים, שהם למעשה המטרות של הרפואה הסינית המסורתית בתהליך טיפולי.

דיון
סקירה זו, מכילה רק עבודות אחדות מתוך אוסף גדול של מחקרים בתחום. אולם דרושים מחקרים טובים ומקיפים נוספים בתחום זה, במיוחד בשפה האנגלית, כדי להעמיק את ההבנה בסוג כזה של תרפיה.
העמקה זו חשובה לאור העובדה שקיימת נטייה כללית בקהילה המדעית, להתעלם מהשערות על השפעת תרגול של טאי צ'י וצ'י קונג בתהליכי ריפוי, לרוב בטענה שמדובר באפקט פלצבו. ואכן, הוכחת הקיום של אנרגיה אנושית "חמקמקה" עדיין מהווה אתגר לרפואה והמדע המודרניים, מאחר ואין להם אמצעים יעילים למדוד אותה.
לכן דרושים בעיקר מחקרים, שנותנים יותר הסברים מדעיים על התוצאות או על המנגנונים השונים, שפועלים בתרפיה בעזרת תרגול של טאי צ'י וצ'י קונג, כמו:
1) שיפור המערכת החיסונית.
במחקרים מסויימים ( במיוחד כאלה שנעשו על מחלות כרוניות כמו סרטן), מראים עליה משמעותית בערכים השונים שקשורים למערכת החיסון, אצל חולים שמתרגלים טאי צ'י וצ'י קונג.
2) עליה בתפקוד מחזור הדם.
עליה בערכי המיקרוסירקולציה, שניתנים למדידה אצל מתרגלי טאי צ'י וצ'י קונג, טובה לצורך ניקוי רעלים, שיפור המטאבוליזם, הגברת כמות החמצן וחומרי הזנה המגיעים לרקמות ועוד תפקודים שמשמעותיים בהתמודדות עם מחלות כמו סכרת, סרטן, מחלות ריאה ומחלות שונות של מערכת הלב וכלי הדם.
בנוסף, מכיוון שקיימים מחקרים רבים שמראים תוצאות טובות מאד משילוב של תרפייה בעזרת טאי צ'י/צ'י קונג וטיפול תרופתי, עשיוייה להמצא תועלת גם לתחום הטאי צ'י/צ'י קונג וגם לחברות התרופות, בעריכת מחקרים על אפקט הסינרגיה בין טיפול תרופתי ותרפיה בעזרת טאי צ'י וצ'י קונג.

למרבה השמחה, הציבור מראה עניין גובר והולך באומנויות אלו כאמצעי לשיפור הבריאות, דבר שיכול לגרום למערכות הבריאות השונות, לשקול ברצינות את האנטגרציה שלהן לתוך מגוון התרפיות הממומנות.
בארה"ב קיימות חברות ביטוח בריאות אחדות שמשלמות עבור תרפיה בצ'י קונג, דבר שיכול להיות מציאותי ומתבקש גם אצלנו בארץ, לאור העובדה שקופות החולים הגדולות מממנות באופן חלקי תרפיה במגוון ענפים של הרפואה המשלימה.
מוסדות רפואיים יכולים בסופו של דבר להרוויח ממימון תרפיה של טאי צ'י וצ'י קונג, מכיוון שהיא יעילה ואינה יקרה.
אם כן, קיימות עדויות רבות ומבטיחות על היישומים השונים של תרפיה באמצעות טאי צ'י וצ'י קונג, לגבי בעיות כרוניות רבות בתחום הרפואי כמו, יתר לחץ דם, מחלות לב וכלי דם, הזדקנות, מחלות נשימה, אלרגיות, בעיות במערכת שריר-עצב, בעיות במערכת שריר-שלד וסרטן.
לכן, ראוי שמיסוד תחום זה ילקח ברצינות בחשבון ע"י מערכות הבריאות במערב.

מקורות‎‎‎‎‎‎‎
1. Medical and healthcare qigong. Wang C, Xu D, Qian Y. J Tradit Chin Med. 1991;11(4):296-301
2. Research on the anti-aging effect of qigong. Kung A, Wang C, Xu D, Qian Y, J Tradit Chin Med. 1991; 11(2):153-158
3. Beneficial effects of qigong on the ventricular function and microcirculation of deficiency in heart-energy hyper-tensive patients. Wang C, Xu D, Qian Y, Shi W, Bao Y, Kuang A. Written communication, September 1993
4. Changes in hemodynamic parameters following Tai chi chuan and aerobic exercise in patients recovering from acute myocardial infraction. Channer K, Barrow D, Barrow R, Osborn M, Ives G. Fellow Postgrad Med. 1996;72:349-351.
5. The effect of Tai Chi on cardiorespiratory function in patients with coronary artery bypass surgery. Lan C, Chen S, Lai J, Wong M. Med Sci Sports Exerc. 1999;31(5):634-638.
6. The effect of aerobic exercise and T'ai Chi on blood pressure in older people: results of a randomized trail. Young D, Apple L, Jee S, Miller E. J Am Geriatric Soc. 1999;47(3): 277-284.
7. Therapeutic benefits of qigong exercises in combination with drugs. Sancier KM; Journal of alternative and complementary medicine; 1999 Aug; 5(4); p. 383-9.
8. Tai Chi and fall reduction in older adults: a randomized controlled trail. Li F, Harmer P, Fisher KJ, McAuley E, et al. Journals of Gerontology, Series A: Biological Sciences and Medical Sciences; 2005 Feb; 60A (2); p.187-94.
9. Differences in balance related measures among older adults participating in Tai chi, structured exercise, or no exercise. Ren'ee M Hakim, Julie DiCicco, Jessica B, Thomas H, Elizabeth R. Journal of geriatric physical therapy; 2004; 27,1.
10. Clinical observation and experimental study of Qigong therapy for cancer. Zang RM. Zhongguo Qigong Kwxue (China Qigong Science). 2(8):24-29, 1995 [in Chinese]
11. Clinical observation of Qigong as a therapeutic aid for advanced cancer patients. Sun QZ, Zhao L. Proc of the 1st world conf. Acad. Exah. of Med. Qigong. Beijing, china. 1988;97
12. effect of Qigong and anticancer body build herbs on the prognosis of prostoperative patients with cardiac adenocarcinoma. Fu JZ, Fu SL, Qin JT et al. Proc. Of the 3rd conf. on Med. Qigong. Beijing. China. 1996:131
13. Preliminary report on anti-tumor effect of EQ of Qigong. Zhang JJ, Yu wx et al. Proc. Of the 3rd Natl Acad Conf. on Qigong Guangzou, China. 1990:58, 76.
14. A review of scientific research on Qigong anti-cancer therapy. Huang GH; Zhongguo QigongKexue (China Qigong Science), 1997 (5): 5-6
15. Effect of vital gate Qigong on malignant tumor. Luo S, Tong T et al. Proc of the 1st world conf. for acad. Exch of Med. Qigong. Beijing. China. 1988:126.
16. Clinical study of the routine treatment of cancer coordinated by Qigong. Wang SH, Wang BR, Shao MY et al. 2nd world conf. for acad. Exch. Of Med. Qigong. Beijing. China, 1993:129
17. On the anti-tumor mechanism of Qigong. Wang JM. 1st world conf. for acad. Exch. Of Med. Qigong. Beijing. China, 1988:121.
18. An observation of T-lymphocytes by ANAE staining in the clinical application of Qigong. Xu HF, Wang GM, Xue HN, et al. Proc. of 1st world conf. for acad. Exch. Of Med. Qigong. Beijing. China, 1988:52.
19. The changes of multiple immune indicators after Guo-Lin Qigong practice among cancer patients. Chi GH, Zhang Y, Zhu QH, et al. Proc. of the 8th Intl symposium on Qigong. Shanghai, China. 2001:170-172.
20. Clinical study of delaying effect on senility of hypertensive patientd by practicing "Yang Jing Yi Shen Gong" Xu D, Wang C. Proceeding from the 5th Intl. Symposium on Qigong. Shanghai. China. 1994:109.
21. Relationship among erythrocyte superoxide dismustaze activity, plasma sexual hormones (T, E2), aging and Qigong exercise [in English and Chinese]. Proceeding from the 3rd Intl. Symposium on Qigong. Shanghai. China; 1990:28-32
22. Research on "anti-aging" effect of Qigong. Kuang A, Wang C, Xu D, Qian Y. J Tradit. Chin Med.1991;11(3):224-227.
23. The effect of Qigong on therapeutic balancing measured by electroacupuncture according to voll (EAV). A preliminary study. Kenneth M; Acupuncture & Electro-Therapeutic Research; International journal; 1994; Vol. 19
24. Cardiopulmonary physiotherapeutic application of taiji. Klein PJ, Adams W; Cardiopulmonary physical therapy journal; 2004 Dec; 15(4); p. 5-11.
25. A review of Qigong therapy for cancer treatment. Kevin Chen, Raphael Yeung; Journal of the international society of life information science; 20(2) 2002
26. Medical application of Qigong. Kenneth M, Bingkum Hu; The American journal of acupuncture; Vol. 19(4); 1991.
27. Medical application of Qigong. Kenneth M; Alternative therapies; Jan. 1996, Vol. 2 No.1.