עשרת העקרונות של יאנג צ'נג פו

תרגום: יוסי איתיאל

יאנג צ'ן פו

עשרת העקרונות לתרגול טאי צ'י פורסמו בתחילת המאה ה20 ע"י תלמידיו של יאנג צ'ן פו שרצו לתמוך בהפצת הטאי צ'י של משפחת יאנג בסין. עשרת העקרונות נחשבים לאחד מהחלקים החשובים של ה"העברה שבעל פה" של משפחת יאנג, והלימוד שלהם מאפשר לתלמיד לעבור מהצד החיצוני של האמנות לצד הפנימי, ולהפוך את הטאי צ'י מאמנות של תנועה, לאמנות בעלת עומק של בריאות מדיטציה ולחימה. עשרת העקרונות נכתבו בתקופת המעבר של הטאי צ'י מהיותה אמנות לחימה פרקטית ששימשה את שומרי הראש בחצר הקיסר, לאמנות ששמה דגש רב על התועלת הבריאותית ונגישה לכל אחד. בטכסט אני רואה הן את הרצון להסביר את היתרונות הבריאותיים של התרגול, והן את היתרונות הלחימתיים שלו. את הפסילה של הסגנונות החיצוניים אני מבין כחלק ממאמציו של יאנג צ'ן פו לקדם את הטאי צ'י מול אמנויות הלחימה החיצוניות בסין, וכחלק מהמסורת של אומנויות הלחימה בסין, מסורת שממנה כדאי לנו לאמץ את החלקים שמועילים לנו.
עשרת העקרונות מועילים גם לתרגול שיטות צ'י קונג שמבוססות על תנועה גלית כמו צ'י קונג משיכת חוט המשי וצ'י קונג לפתיחת הלב – שנג זן.

1. אנרגיה קלילה מרימה את הקודקוד
הכוונה להחזיק את הראש באופן מאונך כשהכוונה מרוכזת בחלק העליון שלו. אל תהיה מתוח. שימוש בכוח יקשיח את הצואר וימנע את זרימת ה-qi והדם. צריכה להיות לך כוונה מודעת לתופעה הטבעית הלא מוחשית ומלאת החיים. בלי זה אנרגיית החיות (jingshen) לא תוכל לעלות. [בתרגום אחר: כדי להשיג את הנ"ל, חשוב שהצואר יהיה ישר אך רגוע וחי. החזק את הפה באופן טבעי, הלשון נוגעת בחך העליון. הימנע מהידוק השיניים וממבט כעוס. שמור על עצם העצה ישרה ומעט מוכנסת פנימה. אחרת יושפע עמוד השדרה והרוח לא תוכל לעלות.]

2. שקיעה בחזה, העלאה של הגב.
הכוונה להחזיק את החזה קצת 'בפנים' כדי לאפשר ל- qiלשקוע אל ה-dan tian. עליך להימנע מלהבליט את החזה. דחיפה החוצה של החזה תגרום חסימה בחלל החזה, אתה עלול להיות 'כבד למעלה' ו'קל למטה'. העקבים 'יצופו'.
להעלות את הגב פירושו שה- qiנצמד לגב. אם אתה מסוגל לשקוע בחזה, תוכל בטבעיות להעלות את הגב. אם אתה מסוגל להעלות את הגב, הכוח יוכל לצאת דרך עמוד השדרה ואתה תהיה בלתי מנוצח.
שקיעה בחזה והעלאת הגב דומה למצב בו חתול מוכן להתקפה על טרפו.

3. הרפה את האגן.
האגן הוא ה'שליט' של הגוף. אם אתה מסוגל להרפות את האגן, שתי הרגליים יהיו חזקות והיסוד – ה'שורש' יהיה יציב. ההבדל בין 'מלא' ו'ריק' בא מתנועת האגן. מכאן האימרה: "האגן הוא המקור של האנרגיה הויטאלית". אם חסר כוח בתנועתך – חפש את הסיבה באגן

4. הבחן בין "מלא" ל"ריק".
אמנות ה- Taijiquanמחשיבה את ההבחנה בין מלא (shi) לריק (xu) כעקרון ראשון במעלה. אם משקל הגוף כולו מונח ברגל ימין אז רגל ימין 'מלאה' ושמאל 'ריקה' ולהפך.
אם אתה מסוגל להבחין בבירור בין מלא לריק, תנועת הגוף תהיה קלה וזריזה, ללא מאמץ וללא בזבוז כוח. אם לא, הצעדים יהיו כבדים מגושמים ונרפים, העמידה לא תהיה יציבה ובקלות תאבד את שיווי המשקל ע"י היריב.

5. הכתפיים שוקעות, המרפקים שמוטים.
כתפיים שוקעות, הכוונה רפויות, פתוחות ותלויות – לא מוחזקות. אם אינך יכול להרפות ולאפשר לכתפיים 'להיתלות מטה' , הן יעלו, ה- qiיעלה איתן וכל הגוף יהיה חסר כוח.
לשמוט את המרפקים פירושו להרפות אותם למטה ולתת להם להיות 'תלויים'. אם המרפקים משוכים למעלה, הכתפיים אינן יכולות לשקוע ולא תוכל לדחוף רחוק את היריב. האין זה דומה ל'אנרגיה קצרה' של אמנויות הלחימה החיצוניות?

6. השתמש במודעות, לא בכוח.
על כך מדובר בקלאסיקות של ה-Taijiquan. זהו לחלוטין ה"שימוש במחשבה, בכוונה (yi) ולא בכוח" (li). בתרגול Taijiquan, הגוף כולו נינוח (song) ופתוח, נמנע משימוש קל שבקלים בכוח גס (zhou li) המגביל את זרימת האנרגיה דרך השרירים, העצמות וכלי הדם, וגורם להיותך מוגבל.
(אם לא תשתמש בכוח) תהיה מסוגל להיות קל תנועה בשינויים, והתנועה המעגלית תבוא באופן חופשי.
יש מפקפקים: כיצד ניתן להגדיל את הכוח בלי להשתמש ב'כוח'?
בגוף האדם יש מרידיאנים. [הערה: מרידיאנים הם מעין 'רשת דרכים' המעבירים qi בכל הגוף. הם מקשרים את החלק החיצוני עם הפנימי ואת העליון עם התחתון בגוף האדם]. כמו בנהרות על הארץ, כשהם אינם חסומים – המים זורמים בחופשיות. כשהמרידיאנים אינם חסומים – ה-qi עובר דרכם.
אם כל הגוף נוקשה וקשיח, ה- jin [הערה: jin הוא כוח פנימי השונה מכוח קשה] ממלא את המרידיאנים, ה- qiוהדם נותרים מקובעים ואינם יכולים לנוע והתנועה לא תהיה קלילה. אפילו אם רק ימשכו אותך בשערה אחת – כל גופך יזוז ויופרע.

אם אינך משתמש בכוח אלא במחשבה ובכוונה (yi), כשה- yi מגיע, ה- qi מגיע בעקבותיו. אם ה- qiוהדם עוברים וזורמים דרך הגוף באופן מלא ויומיומי, לא תהיינה חסימות בשום זמן.
[הערה: למרות שהבטן "מלאה" ו"חיה", אין שימוש בכוח. כדי שה- qiישקע אל ה- dan tianלאט ובטבעיות, המחשבה צריכה להיות נינוחה. בהרפיה עמוקה תוך כדי תרגול תנועות ה-taiji, ה- qiינוע בחופשיות לכל מקום בגוף. זה יועיל לגוף באופן ניכר. מצד שני, אם אתה מתוח במחשבה, ומנסה בכוח להניע את ה- qi, סביר יותר שיִגַּרמו חסימות המזיקות לבריאותך].
לאחר תרגול ממושך, ניתן להשיג כוח פנימי אמיתי. מכאן האמירה בקלאסיקות של ה-Taijiquan: "מתוך הרכות האמיתית בא הקשיוּת האמיתית". הידים של מי שמיומנים באמנות ה-Taijiquan הן כמו ברזל בתוך כותנה והן כבדות/קשות ביותר. כאשר מתאמני אומנויות לחימה חיצוניות משתמשים בכוח, הכוח ניכר ונראה. כאשר אינם משתמשים בכוח הם קלים וצפים מאוד. ברור שכוחם נשאר אנרגיה חיצונית על פני השטח. אם לא משתמשים במחשבה ובכוונה אלא בכוח, קל מאוד להיות מובל (be manipulated / be led). בכך אין כל כבוד.

7. עליון ותחתון מתואמים.
לזה הכוונה במה שנאמר בקלאסיקות: (הכוח) "מושרש בכפות הרגליים, יוצא דרך הרגליים, נשלט/מכוון ע"י האגן ומבוטא באצבעות. מכפות הרגליים אל הרגליים ואל האגן – תמיד צריך להיות מיזוג מלא ל- qiאחד".
כשהידיים, האגן וכפות הרגליים נעים, המבט צריך לבוא אחריהם בתיאום. רק כשזה כך ניתן לקרוא לזה: 'הרמוניה של העליון והתחתון'. אם חלק אחד לא נע, תבנית התנועה מפוזרת ומבולבלת. [תרגום אחר: התוצאה היא כאוס].

8. פנימי וחיצוני מאוחדים.
Taijiquan מתרגל את הרוח (shen). מכאן האימרה: "הרוח היא המנהיג. הגוף מציית להוראותיה". אם אתה מסוגל לרומם את רוח החיוּת, תנועתך תהיה קלה וחיה באופן טבעי. תבנית התנועה אינה יותר מ'מלא (shi) ו'ריק' (xu), 'פתוח' (kai) ו'סגור' (he). מה שקרוי 'פתוח' אינו רק פתיחת הידיים וכפות הרגליים – המחשבה והכוונה גם הן פתוחות בהתאמה. מה שקרוי 'סגור' אינו רק סגירת הידיים וכפות הרגליים – המחשבה והכוונה גם הן סגורות בהתאמה. כשאתה יכול לאחד פנימי וחיצוני ל- qi אחד, אז יש המשכיות מלאה ללא פערים בשום מקום.

9. המשכי, ללא עצירוֹת.
אמנויות לחימה חיצוניות מפעילות כוח גס שהוא קשה ולא טבעי (hou tian zhi zhou li ). יש לו התחלה וסוף, משך זמן והפסקה. כשהכוח ה"זקן" מותש ומרוקַן, הכוח החדש טרם נולד. זה הזמן בו אפשר להכריע אותם (=אומני לחימה חיצונית) בקלות והם פגיעים להתקפה. Taijiquan משתמש במחשבה ובכוונה, לא בכוח. מהתחלה ועד הסוף התנועה מתמשכת ללא הפוגה, מעגל שלם החוזר להתחלה, מסתובב ללא סוף. זה מה שהתכוונו בהדרכות המקוריות (הקלאסיקות): "כמו נהר ארוך, זורם באופן חלק ללא הפסקה" [תרגום אחר: "נהר גדול זורם בהמשכיות ולעולם לא מסתיים"]. עוד אמרו: "הנע את ה-jin כמו משיכת חוט המשי מעל הגולם". מילים אלה מוסרות את הרעיון של 'לחרוז' ולקשור את כל התנועות יחד ל- qiאחד הרמוני.

10. חפש את השקט בתנועה.
אומנויות לחימה חיצוניות רואות בקפיצות, ניתורים, נפילות ומעידות – יכולת. הם מפעילים מאמץ רב, מכלים את האנרגיה שלהם ואחרי אימון הם מחוסרי נשימה.
Taijiquan משתמש בשקט כדי לנהל את התנועה ולהגיב לפעולה. גם כשיש תנועה יש שקט. לכן בתרגול התבנית – האיטי יותר הוא הטוב יותר. כשמתרגלים לאט הנשימה מעמיקה ומתארכת, ה- qiשוקע אל ה- dan tian ובאופן טבעי נמנעת עלייה בקצב הלב. מן הדין שתלמידי taiji יחשבו לעומק על הנאמר במטרה להבין את מלוא המשמעות.
[הערה: חשוב לתרגל את התנועות באיטיות כך שתוכל להבין את משמעות התנועות. תרגול איטי מסייע להסדיר את הנשימה, מאפשר לה להיות עמוקה וארוכה ו- qiלשקוע אל ה-dan tian. תרגול באופן זה גם מונע את הליקוי של top heaviness הנגרם בגלל עליית ה- qi.]

שאלות תגובות ומחשבות אפשר להוסיף כאן בבלוג

*כל הזכויות על התרגום שמורות לבית הספר לטאי צ'י וצ'י קונג יצירה

יין יאנג ואנרגיה ספיראלית

תקציר מתוך הרצאה שניתנה בסדנה על נושא זה

טאי צ'י מול טאי צ'י צ'ואן
אמנות הטאי צ'י צ'ואן מבוססת על העקרון הפילוסופי של טאי צ'י – הניגודים המשלימים. הבנת התיאוריה של הטאי צ'י יכולה לתת משמעות עמוקה יותר לתרגול המעשי של טאי צ'י צ'ואן.

טאי צ'י כרעיון פילוסופי הוא מונח שבא לתאר את זרימת האנרגיה ביקום, הטאי צ'י הוא חוק קוסמי, וככזה יכול לתת פירוש והסבר לכל תהליך ושינוי בתוך האדם, בין בני אדם, וביקום כולו.

בקוסמולוגיה הסינית קודם למונח טאי צ'י המונח ווצ'י. ווצ'י, המסומל כמעגל ריק, הוא מצב שבו אין ניגודים.

ווצ'י, המסומל כמעגל ריק, מצב שבו אין ניגודים.

ווצ'י וטאי צ'י
בקוסמולוגיה הסינית קודם למונח טאי צ'י המונח ווצ'י. ווצ'י, המסומל כמעגל ריק, הוא מצב שבו אין ניגודים. הווצ'י מתואר כמצבו הראשוני של היקום בטרם נפרדו היין והיאנג. במצב של ווצ'י אין דואליות אלא אחדות, אבל גם אין זרימה וזמן, כי זרימה וזמן מבטאים ניגודיות. מתוך הווצ'י נפרדו הניגודים המשלימים, היין והיאנג. במקרה או שלא התיאור דומה לבריאת העולם ביהדות כאשר ממצב של תוהו ובוהו (ווצ'י) השתנה העולם למצב של חושך ואור (יין ויאנג).

מכיוון שאנו חיים בעולם דואלי, סמל הטאי צ'י, יכול לשמש אותנו הן להבנת תרגול הטאי צ'י צ'אן, והן להבנת היקום אותו אנו חווים. אנו חיים במצב של טאי צ'י, מצב של ניגודים. מצב של ווצ'י, של אחדות, נתפס כמצב אליו ניתן להגיע בעזרת תרגול רב של מדיטציה.

סמל יין ויאנג

סמל היין והיאנג
כשמסתכלים על הסמל הסטנדרטי של הטאי צ'י (שני הדגים) אנו יכולים לראות את הביטוי הגרפי לעקרון הטאי צ'י – הזרימה של היין והיאנג. בהכללה ניתן לומר שהיין מתייחס לאיכויות "נשיות" – רכות, פסיביות, חושך, המתנה, בעוד שהיאנג מתייחס לאיכויות "גבריות" – קשיות, אקטיביות, אור, יוזמה. אנו רואים וחווים את הזרימה של היין והיאנג מולנו כל הזמן. ההבנה של העיקרון והסמל, פשוט מכניסה את התופעות לתוך תבנית עם הגיון פנימי. תבנית שבעזרתה ניתן "להבין" את העולם מעט יותר.

יין היא האימא של היאנג ויאנג הוא האבא של ריבוא הדברים.
יום ולילה
בסמל הטאי צ'י, החלק הלבן מסמל את היאנג, והחלק השחור את היין. נוכל להתיחס לדוגמא של זרימת היום והלילה כדי לראות את ההתאמה של הסמל לתהליך. הנקודה שבה מתחיל היום – הזריחה היא תחילת היאנג. זה האיזור שבו היאנג הכי קטן (צד ימין למטה). חשוב לשים לב שהזריחה לא מתחילה כשרואים את האור, אלא כשהחושך נחלש. בנקודה שבה מתחיל השינוי מחושך לאור, עדיין על קו ממרכז הסמל, אל המעגל החיצוני, הרוב הוא יין – חושך, אך מנקודה זו מתחיל התהליך של היאנג. ככל שהתהליך של היאנג מתפתח יש יותר אור בשלב מסויים הוא גם יהיה ברור ונראה לעין. שיא היאנג ושיא היין נמצאים על הקו האנכי. שיא היאנג, באמצע היום הוא הזמן שבו האור מתחיל להחלש, ולכן משם אנחנו רואים את תחילת הצמיחה של תהליך היין, בשלב מסויים החושך יהיה מוחשי, לשיא הלילה נגיע בקו האנכי התחתון. מכאן התהליך יתחיל שוב וחוזר חלילה.

הנקודות הן זרע השינוי
הנקודה המנוגדת שבכל חלק מסמלת את זרע השינוי. היא נמצאת במקום של השיא. היא מראה לנו שמהשיא יכולה להיות רק ירידה, או עליה. הנקודה מסמלת את זרע השינוי.

יחסיות
חשוב להבין שהאיכויות של היין והיאנג תלויות אחת בשניה ויחסיות. אין יין בלי יאנג ואין ערכים מוחלטים. אור מול חושך, הוא יאנג מול יין, אבל אור מול אור חזק יותר, הוא יין מול יאנג. לכן האור אינו יאנג באופן מוחלט, רק הניגודיות מאפשרת לנו ליחס למשהו את התכונה של יין או יאנג.

מחזור החיים
אם ניקח כדוגמא נוספת את מחזור החיים הפיזי של האדם, נוכל לתייחס לתחילת תהליך היאנג כרגע העיבור. בשלב מסויים התהליך נראה לעין, בין אם רואים את ההריון או את התינוק, ואז מתחיל תהליך הצמיחה של היאנג. בגיל מסויים מגיע האדם לשיא ההתפתחות שלו (לצורך הדוגמא במימד הפיזי) ומכאן מתחיל תהליך ייני שבו כוח החיים פוחת עד לרגע המוות. אם נקבל את החוק הקוסמי של המחזוריות, נראה שברגע המוות מתחילה צמיחה חדשה.

בהסתכלות בפרספקטיבה יותר רחבה, ניתן להסתכל על היאנג כתקופת החיים עד שבקריסת היאנג מגיע המוות הפיזי, מכאן מתרחש תהליך של צמיחה בעולם המוות

יין יאנג וטאי צ'י צ'ואן
יש הסוברים כי תיאוריית היין והיאנג התחברה לאומנות הלחימה טאי צ'י צ'ואן בשלב מאוחר, ויש הסוברים כי על בסיס התיאוריה נבנתה אמנות הלחימה מתחילתה. בכל מקרה במאות השנים האחרונות ישנו קשר ברור בין עקרון הטאי צ'י לטאי צ'י צ'ואן.

אנו יכולים להשתמש בעקרון הטאי צ'י על מנת להתבונן על התרגול ברמות שונות. הרמה הבסיסית ביותר היא תנועה מול אי תנועה.

התרגול שלנו מתחיל בווצ'י, העמידה בתחילת התרגול היא מקום של הרמוניה וחוסר ניגודים, מתוך הווצ'י צומח הטאי צ'י היין והיאנג נפרדים ומתחילה התנועה.

בטאי צ'י אומרים לחפש את אי התנועה בתנועה ואת התנועה באי התנועה. כשאנו נעים אנו מחפשים את ההרפיה והשקט, וכשאנחנו עומדים אנחנו נותנים מקום לתנועה הפנימית. היחס בין שתרגול הדינאמי לסטאטי הוא שהתרגול הסטאטי הוא יין, הבסיס, המקור שממנו צומח התרגול הדינאמי. התרגול הדינאמי הוא הביטוי, הרבגוניות הוריאציות רבות, אבל בסופו אנו חוזרים תמיד את היין.

בכל תנועה אנחנו יכולים למצוא את היין והיאנג – אחורה וקדימה, למטה מול למעלה, הגנה מול התקפה שאיפה מול נשיפה, אלו כולם ביטויים של היין והיאנג שאנחנו מנסים להביא לידי הרמוניה בתרגול.

היחס בין הצד הבריאותי ללחימתי
היחס בין הצד הבריאותי ללחימתי הוא גם נושא להתבוננות בעזרת מודל היין והיאנג. הצד הבריאותי הוא ייני, מופנם, מופנה פנימה, הצד הלחימתי הוא יאנגי, מוחצן, פונה החוצה. העובדה שהיאנג נולד מהיין תואמת את הגישה שלנו שפיתוח הבריאות בטאי צ'י קודם לפיתוח הלחימה. כשיש בסיס ייני מוצק בצד הבריאותי של הטאי צ'י, ניתן באופן טבעי לפתח כהמשך לו את הביטוי הלחימתי, היאנגי של התרגול. סון טסו כתב בספרו אמנות המלחמה "דע את עצמך ודע את היריב – מאה קרבות ללא הפסד", שוב, דע את עצמך – יין, דע את היריב – יאנג.

אנחנו מתרגלים תבנית קבועה, עם צורה ברורה ומדוייקת, זה ביטוי של יאנג, בתוך התבנית אנחנו שואפים להרפות, למלא את התבנית ברכות, זה ביטוי של יין.

הרבה מדברים על הטאי צ'י כעל חסר מאמץ, אבל מדובר על איזון נכון בין מאמץ ואי מאמץ. גם אם מגיעים לתרגול ייני שהוא לכאורה חסר מאמץ, המשמעת שנדרשת מאיתנו על מנת לתרגל את חוסר המאמץ היא יאנג לעומת הייניות של חוסר המאמץ.

ספירלות
סמל הטאי צ'י הוא סמל דו מימדי, התנועה של היין והיאנג מתוחמת בשני כלים, המעגל החיצוני, והקו הגלי שמבדיל בין היין ליאנג. כאשר אנחנו רוצים לעבור לשלושה מימדים אנחנו יכולים להתייחס לצורה כדורית או לספירלה.

אם נסתכל על סמל היין יאנג הספיראלי נראה שמתוך ווצ'י נוצר טאי צ'י, והוא מתרחב בצורה ספיראלית. הספיראלה יכולה להיות דו מימדית או תלת מימדית. הספיראלה היא הצורה האידאלית שבה כוח סיבובי יכול לנוע במרחב ולהתקדם מבסיס אל מטרה.

חשוב להבין שבטאי צ'י הספיראלה היא קודם כל פיזית. כדי להבין זאת יש להבחין בין צ'י לג'ינג. צ'י – אנרגיה, ג'ינג – כוח (פנימי במקרה של הטאי צ'י). אי אפשר לדחוף גוף עם צ'י, אי אפשר להלחם עם צ'י. אפשר לפתח צ'י וזה מצוין למטרות בריאות והתפתחות, אבל כאמנות לחימה בטאי צ'י מפתחים ג'ינג. נהוג לחשוב שהג'ינג במידה רבה מתבסס על הצ'י אבל לצורך התרגול של פיתוח הג'ינג והזרימה שלו אין צורך להכנס לנושא של האנרגיה אלא של תנועת גוף ומודעות נכונה.

בתור מודל ליכולת התנועה של הגוף אפשר לדמיין מודל של העברת כוח קווית. במקרה כזה התנועה תראה כמו תנועה של רובוט בסרטי מדע בדיוני, תנועה שמבוססת על מוטות ומיסבים, תנועה שהאיכות שלה מיכנית וקווית. מנגד יש את המודל של אמנויות הלחימה הפנימיות. בקלסיקות של הטאי צ'י כתוב – "יציב כמו הר וזורם כמו נהר", או "לנוע כמו העננים בשמיים". זה מודל של שינוי אין סופי. הרעיון הוא של יכולת להתחבר לכוח של היריב, לנוע איתו ולבצע בו מניפולציות על מנת להשיג את מטרתנו. לצורך תנועה מהסוג הזה הדרך היחידה שאני מכיר היא תנועה בספירלות. הרעיון הוא של ספיראלות שמחברות את כל המפרקים בגוף לנקודות החיבור לאדמה, ובמגע עם בן זוג ספיראלות שמחברות את נקודת המגע עם בן הזוג לאדמה, כשהכוח מנותב מהמרכז.

כדי לחבר את הספירלה לאדמה צריך לשחרר כוח שיחבר את הגוף אל האדמה, ואז יכולה ספירלה של כוח לזרום לאן שרוצים.

ארבעת השערים בטאי צ'י צ'ואן

עם ההתקדמות בלימוד הטאי צ'י, עובר הדגש בהדרגה מלימוד הצד החיצוני של התנועות, ושיפור הדיוק הטכני, ללימוד המשמעות הפנימית של התנועה, ויישומה מול בן זוג.

ארבעת-השערים-בטאי-צ'י-צ'ואן
בשלב זה של הלימוד אנו מתחילים ללמוד את 13 התנוחות, שהן המרכיבים הבסיסיים ביותר והחשובים ביותר בלימוד טאי צ'י צ'ואן. 13 התנוחות מורכבות משמונה הכוחות הפנימיים (אלו הם ארבעת השערים וארבע הפינות), המקושרים פילוסופית לשמונת המופעים של הבה גואה, ומחמשת הצעדים המקושרים פילוסופית לחמשת האלמנטים בקוסמולוגיה הסינית.
במאמר זה אתייחס לארבעת השערים, הנחשבים לארבע הכוחות הפנימיים (jin) החשובים ביותר בטאי צ'י צ'ואן. ההתייחסות מבוססת על הגישה המסורתית של סגנון יאנג של יאנג צ'ן פו, על הגישה המקובלת בסגנון צ'ן, בדגש על הוראתו של פנג זי צ'יאנג, ועל נסיוני האישי.
ארבעת השערים הם הדיפה (ward off- pang), גלגול לאחור (roll back – lu), לחיצה (press – ji), ודחיפה (push – an).

בסגנון יאנג מרכיבים ארבעת השערים את התנועה החשובה ביותר בסגנון – לתפוס את זנב הציפור. תנועה זו נמצאת בתחילתן של התבניות המסורתיות, ובליבה של תבנית 24 התנועות הפשוטות של סגנון יאנג. מיקום זה בתבנית, והחזרות הרבות של התנועה בתבנית המסורתית באים לבטא בין השאר את החשיבות של המיומנויות שתרגול תנועה זו מפתח.
ההתבוננות בסגנון יאנג היא על התנועה עצמה. כל אחת מהאנרגיות של ארבעת השערים מקושרת לטכניקה/תנועה ספציפית בתבנית.
הדיפה היא תנועה מעוגלת של שתי הידיים (או יד אחת) כלפי חוץ, תוך כדי שמירה על רכות בשילוב עם מבנה יציב של הגוף. התנועה זורמת מהקרקע דרך הרגל האחורית והאגן ועד לקצות האצבעות. לפעמים מדמים את האיכות של ההדיפה לתנועה של גל שמרים אניה.
גלגול לאחור היא תנועה משולבת של שתי הידיים לאחור והצידה. התנועה נובעת מהאגן, ומטרתה להוביל את כוחו של בן הזוג אל מקום ריק, ובכך לנצל את עצמת תנועתו על מנת להוציא אותו משיווי משקלו. התנועה בעלת אופי ייני ויש בה דגש על חיבור לתנועת בן הזוג.
לחיצה היא תנועה יאנגית ברובה, שבה יד אחת לוחצת על היד השנייה וביחד הן מעבירות כוח משולב לנקודה אחת. הכוח של הלחיצה מגיע מהגוף כולו עם דגש על האגן ,הגב והשכמות.
דחיפה היא תנועה של שתי הידיים בתנועה של הורדה כלפי מטה ולאחר מכן בדחיפה לפנים. בחלק הייני יש דגש על ההרפיה, וחיבור לתנועת בן הזוג עד להובלתה ושינוי כיוונה כלפי מטה, בחלק היאנגי הכוח זורם מהאדמה דרך הגוף ועד לכפות הידיים שמבטאות את הכוח בתנועה לפנים.
בסגנון צ'ן לעומת זאת, ההתבוננות על ארבעת השערים היא יותר מופשטת ומתייחסת לכיוון הכוח כבסיס להבנה ויישום של ארבעת השערים.

הדיפה היא כוח העולה מלמטה כלפי מעלה ולפנים.

גלגול לאחור היא זרימה של הכוח מלמעלה וקדימה, לכיוון אחורה ולמטה.

לחיצה היא זרימת כוח בקו ישר קדימה.

דחיפה היא זרימת כוח כלפי מטה.

ההסתכלות של סגנון צ'ן היא בעיני רחבה יותר, מכיוון שבעזרתה ניתן לנתח כל תנועה בטאי צ'י – בתבנית, בפושינג הנדס או בלחימה כביטוי של ארבעת השערים. ניתוח זה אינו סותר את הגישה של סגנון יאנג אלא מהווה מבחינות רבות הרחבה של גישה זו.
כאשר אנו מתבוננים בצורה מופשטת על כיוון התנועה, ומכירים את יחסי הגומלין האפשריים בין הכוחות השונים, אנו יכולים להבין את יחסי הגומלין בזרימה בין בני זוג בצורה עמוקה ורחבה יותר.
דוגמא טובה לכך היא תבנית הפושינג הנדס המסורתית הנקראת pang lu ji an (הדיפה, גלגול לאחור, לחיצה, דחיפה), שבה אנו בעצם מתרגלים את יחסי הגומלין בין הכוחות של ארבעת השערים. בזרימה זו אנו מתרגלים לנטרל הדיפה בעזרת גלגול לאחור, להתמודד עם גלגול לאחור בעזרת לחיצה, לנטרל לחיצה בעזרת דחיפה כלפי מטה, לנצל את הפתח שיצרה הדחיפה כלפי מטה להדיפה וכן הלאה.

תרגול זה הוא דוגמא לאפשרות לתרגול מעשי של ארבעת השערים עם בן זוג, והוא חלק ממערכת הלימוד המסורתית, בה בשילוב עם תרגול פושינג הנדס בהליכה, ותרגול זוגות הנקרא דה לו (גלגול גדול לאחור) ניתן לתרגל את ארבעת השערים, ארבע הפינות, וחמשת הצעדים בזוגות.
לימוד ארבעת השערים ארבע הפינות, וחמשת הצעדים, באמצעות תרגולים מסורתיים אלו יכול להביא אותנו לרמה גבוהה יותר של הבנה, תרגול, ויישום של טאי צ'י צ'ואן ובכך חשיבותו.

לסרטון וידאו של פושינג הנדס ארבעת השערים לחצו כאן

טאי צ'י – קל ללמוד, קשה לדעת

עם סיום שנת הלימודים הראשונה, וסיום לימוד תבנית ה 24, מתעוררת פעמים רבות השאלה מה הלאה?

בפני מי שסיים את לימוד התבנית עומדות שלוש אפשרויות. לימוד תבנית מתקדמת (כמו תבנית החרב, או תבנית ה40 ), העמקה בתבנית בקבוצת טאי צ'י קונג פו (בתל אביב) או באמצעות חזרה על הלימוד בקבוצת מתחילים, והצטרפות לקבוצת הדוי ליאן ללימוד פושינג הנדז ויישומים.
על מנת לעזור בתהליך ההחלטה אשתמש באמרה סינית האומרת ש "טאי צ'י קל ללמוד וקשה לדעת".

קל ללמוד – הלימוד של תבנית חדשה כמו תבנית החרב מהווה התרחבות. הידע מתרחב, מגוון התנועות מתרחב, יכולת התנועה מתרחבת (ברמה בסיסית), והתלמיד רוכש עוד ידע בתחום הטאי צ'י.
ההתרחבות, כשהיא נעשית בקצב המתאים, היא חוויה מעוררת שמגרה את החושים. הסיפוק מלימוד תנועה חדשה מהיר יחסית, ולאורך שנת הלימודים קיים גירוי מתמיד שעוזר לתלמיד לשמור על רצף אימונים ועניין. לימוד תנועות חדשות, מאפשר לרכוש את אבני הבניין הבסיסיות בלימוד הטאי צ'י, ולהגדיל את הבסיס שממנו אפשר אחר כך להעמיק. ההרחבה שבלימוד תבנית חדשה מחייבת גם העמקה מסוימת, אך אם מתרכזים רק בחדש ועוזבים את הישן חלקה של ההעמקה שולי יחסית.

קשה לדעת – עם סיום שלב לימוד התבנית, מה שיש לנו הוא חומר גולמי. התנועות ידועות, הרצף מוכר, אבל לרוב, אחרי שנה אחת של לימוד, ההפנמה וההבנה של התבנית שטחיים יחסית. מי שלמד את התבנית, עדיין לא הגיע לשלב של מי שיודע. על מנת לדעת את התבנית דרוש המשך לימוד ותרגול. קבוצת ה טאי צ'י קונג פו מיועדת לעזור לתלמידים לדעת את התבנית. בקבוצות אלו ההקפדה על הדיוק בתנועה רבה יותר, ההקפדה על יישום עקרונות הטאי צ'י והבנתם מרכזית יותר, וההבנה של התנועה הפנימית בכל תנועה והקשר בין התנועה והיישום שלה, נהיים מרכזיים יותר. המטרה היא שההיכרות עם התנועות תהפוך לאינטימית יותר. כל זווית, כל זרימה וכל פרט, הופכים להיות יותר ברורים. זהו תהליך של שנים, אבל זה תהליך הכרחי לתרגול מעמיק של טאי צ'י צ'ואן, ותהליך שיש בו הרבה סיפוק, שנובע מהבנה אמיתית ועמוקה יותר של התנועות. סוג סיפוק זה הוא יותר ייני, ואולי דומה יותר לשורשים של עץ שמעמיקים אט אט אל תוך האדמה, בניגוד לסיפוק הנובע מלימוד חומר חדש, ודומה יותר לצמיחה כלפי מעלה ללא התנגדות.

אינטגרציה – לימוד הפושינג הנדס והיישומים מהווה אינטגרציה, חיבור של ההתרחבות הנובעת מלימוד התבנית, ושל ההעמקה הנובעת מההתעמקות בתבנית. זוהי גם העמקה נוספת שנובעת מהבנת היישום של כל תנועה, והחוויה של זרימת הכוח הפנימי עם בן זוג בכל תנועה ותנועה. תרגול הפושינג הנדס והיישומים מביא את הטאי צ'י לרמה אחרת, רמה בה החלקים של התרגול מתחילים להתחבר למיומנות אחת שלמה.

שלוש דרכי הלימוד הללו – תבנית חדשה, העמקה בתבנית המוכרת, ופושינג הנדס ויישומים, משלימות אחת את השנייה. כל דרך לימוד עומדת בפני עצמה, וכל דרך לימוד משלימה את רעותה. הבחירה בין הקבוצות המייצגות את הדרכים השונות צריכה להיות אישית, ובאופן טבעי קשורה למוטיבציה, לאמצעים (בעיקר הזמן שאפשר להקדיש ללימוד), ולמבנה האישיות של כל אחד. ניתן, בהרבה מקרים אף רצוי, לשלב את שלושת הדרכים, או לבחור אחת או שתיים מהן. הבחירה אישית.

אני מקווה שהמאמר הזה יעזור לתלמידים לבחור את דרכם מתוך הבנה רחבה יותר של דרכי הלימוד.
מי שמתלבט, מוזמן להתייעץ איתי, לאחר השיעור, באי מייל, או בטלפון.

לימוד נעים

אוהד קדם

שימושים רפואיים של טאי-צ'י וצ'י-קונג

סקירת מאמרים
מאמר זה הוגש לאוהד קדם, כעבודת סיום במסגרת קורס מדריכי צ'י קונג מסורתי של בית הספר לטאי צ'י וצ'י קונג יצירה ובית הספר לרפואה משלימה במכללה האקדמית גבעת וושינגטון.
המאמר נכתב בידי אסף לביא – מדריך בבית הספר יצירה, ומטפל במגע ובתנועה.

הקדמה
טאי צ'י וצ'י קונג מוכרות באופן כללי כשיטות תרגול שמטיבות עם הבריאות.
כדי שהשימוש הבריאותי שלהם יהיה מיושם באופן נרחב ושיטתי (לדוגמה שילובם במערכת הבריאות), על מנת שיותר אנשים יוכלו להנות מהיתרונות הבריאותיים שלהן, יש לתת מענה בעזרת כלים מדעיים על שאלות כמו:
-האם ניתן לרפא מחלות בעזרת טאי צ'י וצ'י קונג ?
-האם הריפוי מתרחש כתוצאה מאפקט פלצבו או כתוצאה מאפקט רפואי אמיתי ?
-אם כן, מהו מנגנון הריפוי ?
-אילו מערכות מושפעות מהתרגול ?
-האם קיים הבדל משמעותי, שנותן ייתרון לטאי צ'י וצ'י קונג, על פני תרגול גופני או טיפול תרופתי הנהוגים במערכת הבריאות במערב ?

בשנות החמישים, החלו לחקור את ההשפעות הבריאותיות של טאי צ'י וצ'י קונג בסין. עם התפשטות אומנויות אלו למערב, התעורר עניין בתרגום המחקרים. אך בגלל שעדויות אלו לא תאמו לרוב את הסטנדרטים של עבודות מחקר מהימנות, עלה הצורך לחקור את הנושא ברצינות.
כיום, קיימים לא מעט מחקרים רציניים שמגיעים בעיקר מסין וארה"ב. מספרם ההולך וגובר של מחקרים בתחום, מרמז על אישור הקביעה הסינית בת אלפי השנים, ש"תרגול סדיר של טאי צ'י וצ'י קונג משפר את הבריאות ואת תוכלת החיים".
תרגול אומנויות אלו הוא נורמטיבי בסין וזוכה לתמיכה מסויימת מהממשלה, לכן רוב המחקרים מגיעים מסין וחלקם אפילו נערך בבתי חולים עם מספר נרחב של משתתפים.
כמו כן, קיימים בארה"ב כמה מוסדות, שעיקר פעילותם מוקדשת לקידום המחקר בתחום וזוכים לתמיכה חלקית ממערכת הבריאות.
עבודה זו סוקרת מבחר מחקרים מדעיים אודות היישומים של טאי צ'י וצ'י קונג, אשר מנסים לענות על השאלות שהוצגו בפרק זה.

השיטות
מתוך יותר מ-200 עבודות מחקר שנמצאו במאגרים שונים, אשר מתייחסות ליישומים הרפואיים של טאי צ'י וצ'י קונג, נבחרו 15 עבודות להכלל בסקירה זו, מתוכן 4 עבודות הן בעצמן סקירות מעמיקות בנושא.
לעבודה נבחרו מאמרים שמתיחסים לטאי צ'י וצ'י קונג באופן מובהק ובלעדי ולא כחלק נלווה במחקרים על יישומים שונים מתחום הרפואה המשלימה או הרפואה המערבית.
ניתנה עדיפות למחקרים שהשתמשו בקבוצות ביקורת, ניתוחים סטטיסטיים, מספר גדול של נבדקים ועוד נתונים שמעידים על מהימנות הממצאים, אך לא כולם הם כאלו.
בנוסף, נעשה נסיון לאסוף עבודות שנגעו ביישום הרפואי של אומנויות אלו לגבי מגוון של הפרעות/מחלות, עם העדפה לאלו שעוסקות בבעיות ה"בוערות" מתחום הרפואה.

רקע תאורטי
טאי צ'י וצ'י קונג, הן אומנויות שבבסיסן יושבת אותה הפילוסופיה – הפילוסופיה הסינית.
מתוך הפילוסופיה הסינית, התפתחה הרפואה הסינית המסורתית (Traditional Chinese Medicine = TCM).
לאומנויות אלו קיימים אספקטים רפואיים, לחימתיים ורוחניים/דתיים.
למרות העובדה שבטאי צ'י יותר מודגש האספקט הלחימתי, בגלל היישום הלחימתי של תנועות הסדרות (form) השונות, לטאי צ'י מיוחסים יישומים רפואיים רבים ולמעשה מרבית המתרגלים אומנות זו, פחות מיעדים את עצמם להיות לוחמים אלא עושים זאת לטובת בריאותם והתפתחותם הרוחנית.
אומנות הצ'י קונג פותחה בין השאר גם כדי לשפר יכולות לחימתיות כמו שיפור יציבה, מבנה ועוצמה פנימית. אך הדגש,
לפחות ברוב הסגנונות, הוא על בריאות בכך שניתן דגש על הקשר בין התרגול, להשפעה על זרימת הצ'י (אנרגיית החיים החיונית של הגוף) במרידיאנים (מסלולי זרימת האנרגיה בגוף) וע"י כך להשפיע על תפקוד חיוני של אברי המטרה.
אלו הם למעשה אבני היסוד של הרפואה הסינית המסורתית.
המנגנון המרכזי שפועל באומנויות אלו, שקשור לאריכות ימים וריפוי לפי TCM הוא, שהשפעת התרגול מובילה לזרימה טובה יותר של צ'י בגוף. ככל שהזרימה תעשה יעילה יותר, כך הגוף יתפקד בצורה אופטימלית ויוכל לנצל באופן מלא את יכולת הריפוי הטבעי שלו. לעומת זאת זרימה לא תקינה, כתוצאה ממצבים כמו תקיעות צ'י או חוסר צ'י, יכולים בסופו של דבר להוביל למחלה.

דוגמאות של יישומים בריאותיים בטאי צ'י וצ'י קונג
בדיון הבא, יובאו רקע והסברים אודות הסינדרומים השונים והממצאים של היישום הרפואי, בעזרת טאי צ'י ו/או צ'י קונג.

מערכת לב ריאה
יתר לחץ דם
מספר קבוצות בסין חקרו את ההשפעות של תרגול טאי צ'י וצ'י קונג על יתר לחץ דם.

מחקר על השפעות לטווח ארוך וקצר של התרגול ( Controlled study), בהשתתפות מטופלים עם יתר לחץ דם, נעשה ע"י וואנג, במוסד ליתר לחץ דם, שנחאי .1[Wang et al.]
קבוצת המחקר תרגלה 30 דקות, פעמיים ביום, "Yan jin yi shen gong" תרגילי צ'י קונג שנחשבים טובים במיוחד למטרות ריפוי ועיכוב סניליות. ב-1991 החוקרים דיווחו במאמר מבוקר של 20 שנה, על השפעות התרגול של 204 מטופלי יתר לחץ דם. לאחרונה ביצעו החוקרים עבודת מעקב של 30 שנה2 על 242 מטופלי יתר לחץ דם.
המטופלים חולקו באופן אקראי לשתי קבוצות:
1. קבוצת צ'י קונג. 2. קבוצת ביקורת.
כל המטופלים קיבלו טיפול תרופתי לבקרת לחץ הדם.
התוצאות הראו ששיעור התמותה המצטבר היה 24.41% בקבוצת הצ'י קונג לעומת 40.7% בקבוצת הביקורת (P<.001). מקרי השבץ היו 20.5%, לעומת 40.7% (P<.01) בהתאמה. שיעורי התמותה כתוצאה משבץ היו 15.6% לעומת 32.5% בהתאמה.
בנוסף, דיווחו החוקרים על התייצבות לחץ הדם בקבוצת הצ'י קונג, בעוד שבקבוצת הביקורת חלה עליה.
שינוי משמעותי נוסף היה, שהמינון התרופתי בקבוצת הצ'י קונג הופחת ועבור 30% מהמטופלים הופסק לחלוטין. לעומת זאת המינון התרופתי בקבוצת הביקורת היה חייב לעלות.

במחקר אחר [Wang C, Xu D, Qian Y, Shi W, Bao Y, Kuang A]3, שבו השתתפו 120 גברים בין הגילאים 55-75, החוקרים ניסו להעריך את השפעת תרגול צ'י קונג על איכות תפקוד הלב, ע"י שימוש באקו-לב ובדיקה ערכית של מיקרוסירקולציה (מחזור הדם הפריפריאלי =של כלי הדם הקטנים).
המשתתפים חולקו לשלוש קבוצות:
(1 46 בעלי יתר לחץ דם עם חסר באנרגית הלב
2) 34 ללא חסר באנרגיית הלב.
3) 40 עם לחץ דם נורמלי.
התוצאות הראו, שמטופלים עם חסר באנרגיית הלב חוו שינויים במדדים רבים, המעידים על עליה באיכות תפקוד הלב.
לא נראו שינויים משמעותיים אצל אלו שלא סבלו מחסר באנרגיית הלב.
בתחילת המחקר נמדדו רמות ההפרעה במיקרוסירקולציה אצל שלושת הקבוצות וערכיהם היו: 73.9%, 29.5%, 17.5% בהתאמה.
אחרי תרגול של צ'י קונג במשך שנה הראתה הקבוצה הראשונה ירידה מ- 73.9% ל- 39.3% (.05>P).
בקבוצות האחרות לא נראה שינוי משמעותי.

במחקר שנעשה באנגליה et al.] [Channer4 ופורסם ב- 1996 (Randomized Controlled), בדקו את השפעת תרגול טאי צ'י (Wu Chian-Ch'uan) אצל אנשים שעברו לאחרונה ארוע "אוטם שריר הלב" (MI). המשתתפים חולקו לשלוש קבוצות:
1) קבוצת טאי צ'י 2) קבוצת תרגילים ארוביים 3) קבוצת תמיכה ללא תרגול פיזי.
לאחר 8 שבועות, נמצאו תמורות משמעותיות בירידת לחץ הדם הסיסטולי בקבוצות 1+2.
בקבוצת הטאי צ'י נראו תמורות משמעותיות בירידת לחץ הדם הדיאסטולי.
בנוסף מצאו שבקבוצת הטאי צ'י, שיעור ההשתתפות היה הגבוה ביותר 82% לעומת 73% בקבוצת התרגילים האירוביים
ו 8% בקבוצת התמיכה.

במחקר שנעשה ע"י 5Lan et al. ופורסם ב- 1999, נבדקה השפעת תרגול טאי צ'י על 20 מטופלים לאחר ניתוח מעקפים, במשך שנה. למטופלים ניתנה האפשרות לבצע תרגול יומי של 50 דקות בטאי צ'י (108 התנועות של סגנון יאנג). שיעור ההשתתפות הממוצע היה 3.8 פעמים בשבוע. קבוצת הביקורת קיבלה תוכנית תרגילים לבית.
לאחר שנה, בקבוצת הטאי צ'י נמדדה עליה בערכי VO2 (נפח החמצן – מדד שמראה על שיפור בתפקוד הריאות) בהשוואה לקבוצת הביקורת.

במחקר שנעשה ע"י 6Young et al. ופורסם ב- 1999, נבדקו השפעות הטאי צ'י על קשישים חסרי פעילות.
62 משתתפי המחקר כולקו לשתי קבוצות: בראשונה תרגלו הקשישים טאי צ'י (13 התנועות של סגנון יאנג), פעמיים בשבוע למשך 12 שבועות ובקבוצת הביקורת השתתפו הקשישים בתוכנית הליכה.
בשתי הקבוצות נמדדו ירידות בערכי לחץ הדם. ממוצע של 7.0- בלחץ הסיסטולי בקבוצת הטאי צ'י, 8.4- בקבוצת הביקורת ו 2.4- בלחץ הדיאסטולי בקבוצת הטאי צ'י, 3.2- בקבוצת הביקורת.
התוצאות, שהראו תמורות זהות בתפקוד מערכת הלב והדם, שהושגו בפעילות בעלת אינטנסיביות נמוכה (טאי צ'י) בהשוואה לפעילות בעלת אינטנסיביות בינונית (הליכה), מאתגרות את ההנחה הרווחת, לגבי היחס בין רמת אינטנסיביות אימון ארובי והשפעתו על שיפור בתפקוד מערכת הלב והדם.

מחלות מערכת הנשימה
במחקר שנעשה בהשתתפות חולי אסטמה ברונכיאלית, הראו Reuther & Aldridge (1998)7 שלאורך תקופה של 52 שבועות, תרגול צ'י קונג עזר להפחית את מספר התרופות השונות ואת מספר הבקשות לתרופות השונות, שנצרכות ע"י חולים אלו. בנוסף, מטופלים אלו הראו ירידה בהשתנות שיא זרם הנשימה (variability of peak respiration flow), לעומת מטופלים שלא תרגלו צ'י קונג והראו פחות שיפור בסימפטומים, פחות שינויים בהזדקקות תרופתית ועליה בהשתנות שיא זרם הנשימה.

Li, Liu & Zhou (1998)7, בדקו לאורך 3 חודשים, את ההשפעות של שילוב נטילת תרופות ותרגול צ'י קונג, אצל חולים עם מחלות נשימה כרוניות, כגון: דלקת ברונכית כרונית, אסטמה ונפחת הריאות. תועלת גדולה יותר צמחה אצל מטופלים ששילבו תרגול צ'י קונג עם הטיפול התרופתי – ממוצע שיעור הנשימות וקצב פעימות הלב נמוך יותר, מאשר אצל אלו שנטלו תרופות בלבד.

נפילות בקרב קשישים
נפילות בקרב אנשים מבוגרים היא בעיה רצינית ורחבת היקף, שעלולה להוביל לחוסר עצמאות, עליה בשיעור תמותה ממחלות כרוניות והזדקקות לטיפול רפואי יקר וארוך טווח.

כ- 40%-35% מכלל האוכלוסיה המבוגרת שחיים בקהילה (גילאים 65 ומעלה) נופלים מדי שנה. יותר מ-50% מהנופלים סובלים מפציעה קלה, כ- 5%-15% מהנופלים הללו יסבלו מפציעה קשה שמצריכה אישפוז, בחלק מהמקרים הללו יסבלו המאושפזים מזיהום משני, שעלול להוביל למוות.
נפילות לרוב קשורות לבעיות שריר-שלד הכוללות, חוסר שיווי משקל ותנועתיות מוגבלת.
בגלל היקף הבעיה, מניעת נפילות בקרב הגיל המבוגר, נעשתה משימה בריאותית, ציבורית חשובה.
מתוך חיפוש אחר פעילות יעילה למניעת נפילות בגיל המבוגר, נעשו מחקרים רבים על הקשר בין טאי צ'י ותחום זה. למעשה זהו אחד הנושאים הנחקרים ביותר בתחום הטאי צ'י.

במחקר שפורסם ב-2005 ע"י Li F, Harmer P, Fisher KJ, McAuley E, et al. (Randomized Controlled)8, נבדק הקשר בין מניעת נפילות אצל אנשים מבוגרים וטאי צ'י.
בניסוי השתתפו 256 מבוגרים בין הגילאים 70-92. המשתתפים חולקו לשתי קבוצות:
1) קבוצת תרגול טאי צ'י, שלוש פעמים בשבוע.
2) קבוצת ביקורת שתרגלה תרגילי מתיחות.
שתי הקבוצות תרגלו באופן קבוע למשך 6 חודשים.
התוצאה הראשית שנמדדה, היתה מספר הנפילות בכל קבוצה. התוצאות המשניות שנמדדו כללו, בדיקות פונקציונליות של איזון, ביצועים פיזיים ופחד מנפילה (ע"י שאלונים). המבדקים בוצעו בנקודת המוצא, לאחר 3 חודשים, לאחר 6 חודשים ושישה חודשים לאחר סיום הניסוי. בתום תקופת 6 חודשי הניסוי עלה, שמספר הנופלים בקבוצת הטאי צ'י היה נמוך בצורה משמעותית מבקבוצת הביקורת, 38 לעומת 73 (.007=P), פרופורציה נמוכה יותר של נופלים 28% לעומת 46% (.01 P-) ופחות פציעות כתוצאה מנפילות 7% לעומת 18% (03.=P). הסיכון לנפילות מרובות בקבוצת הטאי צ'י, היה 55% נמוך יותר מבקבוצת הביקורת.
משתתפים בקבוצת הטאי צ'י הראו שיפור משמעותי (001.>P) בכל המדידות של איזון פונקציונלי, ביצועים פיזיים וירידה בפחד מנפילות.
תוצאות חיוביות אלו, חזרו והופיעו גם בבדיקה שנערכה 6 חודשים מסוף הניסוי.

מחקר דומה שנערך ע"י .9Ren'ee M Hakim, Julie DiCicco, Jessica B, Thomas H, Elizabeth R ופורסם ב- 2004, כלל 94 משתתפים בריאים מגיל 60 ומעלה, אשר חולקו לשלוש קבוצות:
קבוצת טאי צ'י, קבוצת תוכנית תרגילים מובנים וקבוצה ללא תרגול. נמצא שבשתי הקבוצות הראשונות, המשתתפים הראו ערכי יציבות וביטחון גבוהים יותר מבקבוצה השלישית, בצורה משמעותית ומשתתפים בקבוצת הטאי צ'י ביצעו טוב יותר, בצורה משמעותית את מבחן ההושטה לשלושה כיוונים, דבר שמראה על גבולות גדולים יותר של יציבות.
בנוסף הציעו כותבי המאמר ייתרון לתרגול טאי צ'י, בטענה שזוהי פעילות עם דחיסות נמוכה (Low-impact), לעומת פעילויות פיזיות אחרות ושטאי צ'י היא פעילות בעלות נמוכה, מכיוון שהיא לא דורשת ציוד או תנאים מיוחדים.

סרטן
חקר השפעת תרפיית צ'י קונג על מחלת הסרטן הוא אחד מהנושאים המפותחים ביותר בתחום, בעיקר בסין.
מחקרים רבים בוחנים את השפעת הקרנת צ'י (ע"י מאסטרים לצ'י קונג), על תאים סרטניים. ניסויים אלו מתחלקים לשניים:
1) בתוך גוף החי (הקרנת צ'י על בני אדם, בעלי חיים וצמחים, בעלי תאים סרטניים).
2) מחוץ לגוף החי (הקרנת צ'י על תאי סרטן שגודלו על תרביות במעבדה).
עבודה זו סוקרת רק מחקרים שבהם בדקו את השפעת תרגול עצמי של צ'י קונג על חולי סרטן, ולא כאלו שבדקו את השפעת הקרנת צ'י ממקור חיצוני על חולי סרטן או תאי סרטן.

רקע
מחלות ממאירות הן הגורם השני בשכיחותו כגורם מוות בעולם המערבי. 30% מכלל האוכלוסיה ילקו בסרטן במהלך החיים, שני שליש מהם ימותו כתוצאה מכך.
מחלות הסרטן השונות גורמות לסימפטומים ותסמינים קליניים שונים ומגוונים כמו, ירידה במשקל, ירידה בתאבון, עייפות, כאבים, ירידה בתנגודת החיסונית ועוד. סימפטומים אלו יכולים להגרם כתוצאה מלחץ של הגידול על מבנים סמוכים, הפרשת כמות גדולה של חומרים אנטי סרטניים המופרשים ע"י מערכת החיסון, הפרשת הורמונים או חומרים אחרים ע"י תאי הסרטן.
לאחר שהתגלה גידול ממאיר בגופו של חולה, נהוג לסווג אותו לפי דרגת הממאירות = Grading (מספק תחזית לגבי אלימות הגידול), ודרגת ההתפשטות = Staging שמעיד על שלושה פרמטרים: גודל הגידול, מעורבות קשרי לימפה אזוריים והמצאות גרורות.
דרוג הגידול חשוב בין השאר, לקביעת אופי הטיפול שיכול לכלול הליך כירורגי, כימוטרפיה, הקרנות והקלה בתסמינמם.

מחקרים קליניים
ב- 1995 פרסמו 10Zhang et al., מחקר שעוסק בהשפעת תרגול צ'י קונג על חולי סרטן ונערך ב-
Beijing Miyun Capital Tumor Hospital. במחקר השתתפו 1648 מטופלים בעלי מגוון סוגים של גידולים סרטניים. המעקב נעשה לאורך תקופה של 8 שנים, בה שולב טיפול קונבנציונלי ותרגול צ'י קונג (Guo-lin Qigong).
התוצאות הראו שאצל 32.4% מהמטופלים חל שיפור משמעותי, אצל 59.2% חל שיפור חלקי ואילו 8.4% דיווחו,
שלא הושפעו מהטיפול כלל.
יותר מ- 500 מהמטופלים שרדו 5 שנים ויותר (30%<). אלו הן תוצאות טובות יותר, בצורה משמעותית מבבתי חולים
אחרים בסין, שלא שילבו תרגול צ'י קונג בטיפול של חולי סרטן.
בעבודה זו לא נעשה שימוש בקבוצת ביקורת ולכן, למרות ההיקף הגדול שלה, קשה לבחון בצורה קונקרטית לפיה, כמה תרפייה בעזרת תרגול צ'י קונג, תורמת לחולי סרטן בהשוואה לאחרים.
הטבלה הבאה, מראה את התמורות שחלו בערכים השונים של מערכת החיסון, אצל 30 מהמטופלים בניסוי זה.
טבלה 1. 
שינויים באינדיקטורים של מערכת החיסון בקרב 30 חולי סרטן לאחר טיפול בצ'י קונג

 

טבלת-שימושים-רפואיים

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

במחקר שפרסמו Sun & Zhao מ- 11Guang-An-Men Hospital ב-1998,
שבו השתתפו 123 חולי סרטן בשלבים מתקדמים (53 -Stage IV, 70 -Stage III). המשתתפים חולקו לשתי קבוצות:
1) קבוצת צ'י קונג (97 משתתפים), שקיבלו טיפול תרופתי קונבנציונלי ותרגלו צ'י קונג (שעתיים ביום למשך 3 חודשים).
2) קבוצת ביקורת (30 משתתפים), שקיבלו את אותו הטיפול התרופתי בלבד.
תוצאות הניסוי הראו, שבקבוצת הצ'י קונג 82% התחזקו, 63% הראו שיפור בתאבון, 33% הפסיקו לשלשל או שיפרו ליקויים של אי סדירות. בעוד שבקבוצת הביקורת התוצאות היו 10%, 10%, 6% בהתאמה (01.>P).
בנוסף נמצא ש- 50.5% בקבוצת הצ'י קונג, העלו 3 ק"ג ומעלה למשקל גופם בהשוואה ל- 13.3% בקבוצת הביקורת.
רק 5.4% מקבוצת הצ'י קונג איבדו 3 ק"ג ויותר בעוד ש- 30% איבדו משקל בקבוצת הביקורת (01.>P).
בבדיקה של ערכי מערכת החיסון השונים, נמצא שבקבוצת הצ'י קונג חלה עליה של 35% לאחר הטיפול ואילו בקבוצת הביקורת חלה ירידה של 7.8%. התוצאות מרמזות על כך, שלתרפיה בעזרת תרגול צ'י קונג יש השפעה בשיפור סימפטומים, שיפור התיאבון, חיזוק המבנה ובהעלאת יכולת הריפוי העצמי אצל חולי סרטן.

במחקר שפרסמו ב- 1996 Fu ועמיתיו12 מ- Henan Medical University
השתתפו 186 חולי סרטן, שעברו לאחרונה ניתוח להסרת הגידול (155 גברים, 31 נשים; גיל ממוצע 59.8). המשתתפים חולקו לארבע קבוצות טיפול שונות:
1) ניתוח בלבד- קבוצת ביקורת (מס.= 48)
2) כימוטרפיה בלבד (מס.= 42)
3) טיפול בצמחי מרפא סיניים בלבד (מס.= 46)
4) טיפול בצמחי מרפא סיניים וצ'י קונג (מס.= 50)
הקבוצה האחרונה נתבקשה לתרגל סגנון ספציפי של צ'י קונג על בסיס יומי.
לאחר 5 שנות מעקב מצאו ששיעורי ההשרדות לשנה, שלוש וחמש שנים היו:
בקבוצה 1) 80.1%, 36.5%, 20.8% בהתאמה.
" 2) 85.7%, 45.2%, 25.1% "
" 3) 84.5%, 43.5%, 26.1% "
" 4) 86.0%, 64.0%, 36.0% "
ההבדל בין קבוצת הצ'י קונג לקבוצת הביקורת היה משמעותי מבחינה סטטיסטית (01.>P). תקופת האמצע של השרדות החולים היה:
30 חודשים בקבוצה 1
36 " " 2
36.5 " " 3
48 " " 4

תוצאות דומות עלו בשני מחקרים אחרים: (Ni Rongwen 199714 / Zheng RR 199013),
שבדקו את אחוזי ההישרדות בקרב חולי סרטן, ששילבו טיפול קונבנציונלי עם תרגול צ'י קונג, לעומת קבוצות ביקורת שקיבלו טיפול קונבנציונלי בלבד.

Luo Sen ועמיתיו 15 פרסמו ב- 1988 מחקר, שבדק את השפעת תרגול צ'י קונג (Vital Gate" Qigong"), בקרב חולי סרטן
(Stage I / Stage II) על ערכי הדם ומערכת החיסון. במחקר השתתפו 80 חולי סרטן שחולקו לשלוש קבוצות:
1) צ'י קונג (מס.= 30)
2) כימותרפיה (מס.= 25)
3) כימותרפיה וצ'י קונג (מס.= 25)
לאחר 60 יום, רק בקבוצת הצ'י קונג נראתה עליה משמעותית בכל הערכים הנבדקים: RBC, WBC, Serum Hemoglobin (0.01 P<).
בעוד שבקבוצת הביקורת נראתה ירידה משמעותית בערכים (01.>P). בקבוצת הצ'י קונג+כימוטרפיה נראתה עליה
בערכים מלבד ערכי WBC שנשארו ללא שינוי (0.01 P<).

תוצאות דומות, לגבי עליה משמעותית בערכים שונים של מערכת החיסון, שנבדקו אצל חולי סרטן ואנשים בריאים שתרגלו
צ'י קונג, נמצאו בארבעה מאמרים נוספים:18 Wang et al. (1993)15, Wang (1988)16, Xu Hefen et al. (1998)17, Cai et al. (2001).

צפיפות העצם
תהליך ההזדקנות עלול לגרום לירידה בצפיפות העצם, במיוחד אצל נשים. כתוצאה מכך עולה רמת הסיכון לשברים.
בשתי קבוצות מחקר (Xu D. et al. 1994) 20, שכללו גברים בין הגילאים 50-59 ו 60-69 חלה עליה משמעותית בצפיפות העצם, כתוצאה מתרגול של צ'י קונג במשך שנה.
לאחר התרגול, ערכי צפיפות העצם התקרבו לאלו של גברים בריאים באותן קבוצות גיל.
ממצאים אלו, מעידים על סבירות גבוה של שינוי דומה, אצל נשים בגיל המעבר עם צפיפות עצם נמוכה.

רמת הורמוני מין
אחת מהשלכות ההזדקנות היא שינוי רמת הורמוני המין בכיוון לא רצוי, לדוגמא רמת ההורמון הנשי (אסטרוגן) נוטה לעלות אצל גברים ולרדת אצל נשים (Kuang 1991), שינויים הורמוניליים אלו קשורים בדר"כ עם הופעת יתר לחץ דם ועם סימפטומים של גיל המעבר.
מחקרים מרמזים, שתמורות אלו יכולות להתהפך ע"י תרגול צ'י קונג 20Kuang (1991)22, Ye (1990)21, Xu (1994).

במחקר אחד בדקו את השפעת תרגול צ'י קונג במשך שנה על רמת האסטרדיאול (נגזרת של אסטרוגן), אצל נשים וגברים עם יתר לחץ דם. 70 גברים בין הגילאים 40-69 נחלקו לשתי קבוצות: קבוצת תרגול צ'י קונג וקבוצת ביקורת.
בקבוצת הצ'י קונג, רמת ההורמון ירד מ- 70 ל- 47.7 ml/pg, ירידה של 32% (01.>P), בעוד שלא נמצא שינוי משמעותי בקצוצת הביקורת. רמת הטסטוסטרון ירד בשתי הקבוצות ב- 7%. ערכי האסטרדיאול בקבוצת הצ'י קונג התקרבו מאוד לאלו של גברים בריאים באותה קבוצת גיל.
אצל הנשים בין הגילאים 51-67 (מספר המשתתפות לא זמין), תרגול צ'י קונג הוביל לעליה באסטראדיאול מ- 3.5±40.9 ml/pg
ל- 3.5±51.6 ml/pg, רמה ששווה בקרוב לזו אצל נשים בריאות בגיל המעבר (menopausa). ערכי הטסטוסטרון גם הם עלו בעקבות התרגול מ- dl/ng 2.2±25.5 ל- dl/ng 2.2±37.2.

במחקר אחר שבו השתתפו 30 גברים בין הגילאים 50-69, נמצאה ירידה של 31% ברמת האסטרדיאול אצל מתרגלי צ'י קונג במשך שנה ובנוסף שיפור בסימפטומים כמו צרידות, סחרחורות, נדודי שינה, נשירת שיער, אימפוטנציה וחוסר שליטה בסוגרים.

סניליות
בעבודת מחקר 20 שנעשתה על 100 משתתפים שסווגו כטרום סניליים או בעלי הידרדרות בתפקוד המוחי ע"י סניליות (Controlled study) נחלקו המשתתפים לשתי קבוצות של 50 איש, עם התפלגות שווה של גיל ומין. הגיל הממוצע היה 62.7.
קבוצת המחקר תרגלה תרגילי צ'י קונג (Yang Jing Yi Shen Gong) וקבוצת הביקורת התאמנו בהליכה, הליכה מהירה וריצה איטית.
ניתוח הממצאים התבססו על מדידת תסמינים קליניים וסימפטומים שכללו תפקוד מוחי, תפקוד מיני, רמת שומנים בדם ותפקוד בלוטות אנדוקריניות.
לאחר 6 חודשים, 8 מתוך 14 תסמינים קליניים וסימפטומים, השתפרו בקבוצת הצ'י קונג, בשיעור של למעלה מ- 80%.
לעומת זאת, אף אחד מהסימפטומים בקבוצת הביקורת, השתפר ביותר מ-45%.

איזון המרידיאנים ותפקודי הגוף
נמצאה דרך למדוד את האפקט של תרגול צ'י קונג, על איזון מערכת המרידיאנים ותפקודי האיברים (עפ"י ה-TCM),
על ידי EAV= Electroacupuncture According to Voll בעזרת מכשיר זה נמדדת המוליכות החשמלית של העור בנקודות דיקור שונות, על פי הרפואה הסינית המסורתית (לצ'י [אנרגיה] משוייכת, בין השאר, איכות חשמלית. כך שלמעשה מכשיר זה מהווה מדד לזרימת הצ'י בערוציו [מרידיאנים]).
קריטריון איבחון חשוב של תפקוד ליקוי באיבר מסויים, בעזרת EAV (שקשור למרידיאן הנבדק), הוא ב"צניחת מדדים", שעלול להתרחש כאשר בזמן מדידה, המוליכות של המרידיאן מגיעה למה שנראה כמו ערך מקסימלי, אבל אז יורדת לפני ההתייצבות.

במחקר שנערך על בדיקת ערכי 23(Kennneth M) EAV לפני ואחרי תרגול צ'י קונג של משתתפים בריאים, נלקחו מדידות מ- 24 נקודות דיקור, בקצות המרידיאנים (באצבעות ובהונות הנבדקים).
הניסוי כלל שתי סדרות של בדיקת EAV: לפני ואחרי תרגול צ'י קונג.
בסדרה הראשונה, תרגול צ'י קונג הוריד את ממוצע ערכי מדדיהם של EAV ב- 19% עד 31% (004.>P), לארבעת הנבדקים
(ירידה בערכים מראה על ירידה בהתנגדות ולמעשה מעידה על זרימה טובה יותר). בנוסף, התרגול מיגר את תופעת צניחת המדדים.
בסדרה השנייה שכללה 7 משתתפים, תרגול צ'י קונג הוריד את ממוצע ערכי המדדים של EAV ב- 17% עד 35%, אצל 3 מהנבדקים. גם בסידרה זו התרגול מיגר את תופעת צניחת המדדים.
תוצאות עבודה זו מראות שתרגול צ'י קונג יכול להוליד שינויים משמעותיים באיזון תרפוייטי של המרידיאנים ומערכת האיברים, שהם למעשה המטרות של הרפואה הסינית המסורתית בתהליך טיפולי.

דיון
סקירה זו, מכילה רק עבודות אחדות מתוך אוסף גדול של מחקרים בתחום. אולם דרושים מחקרים טובים ומקיפים נוספים בתחום זה, במיוחד בשפה האנגלית, כדי להעמיק את ההבנה בסוג כזה של תרפיה.
העמקה זו חשובה לאור העובדה שקיימת נטייה כללית בקהילה המדעית, להתעלם מהשערות על השפעת תרגול של טאי צ'י וצ'י קונג בתהליכי ריפוי, לרוב בטענה שמדובר באפקט פלצבו. ואכן, הוכחת הקיום של אנרגיה אנושית "חמקמקה" עדיין מהווה אתגר לרפואה והמדע המודרניים, מאחר ואין להם אמצעים יעילים למדוד אותה.
לכן דרושים בעיקר מחקרים, שנותנים יותר הסברים מדעיים על התוצאות או על המנגנונים השונים, שפועלים בתרפיה בעזרת תרגול של טאי צ'י וצ'י קונג, כמו:
1) שיפור המערכת החיסונית.
במחקרים מסויימים ( במיוחד כאלה שנעשו על מחלות כרוניות כמו סרטן), מראים עליה משמעותית בערכים השונים שקשורים למערכת החיסון, אצל חולים שמתרגלים טאי צ'י וצ'י קונג.
2) עליה בתפקוד מחזור הדם.
עליה בערכי המיקרוסירקולציה, שניתנים למדידה אצל מתרגלי טאי צ'י וצ'י קונג, טובה לצורך ניקוי רעלים, שיפור המטאבוליזם, הגברת כמות החמצן וחומרי הזנה המגיעים לרקמות ועוד תפקודים שמשמעותיים בהתמודדות עם מחלות כמו סכרת, סרטן, מחלות ריאה ומחלות שונות של מערכת הלב וכלי הדם.
בנוסף, מכיוון שקיימים מחקרים רבים שמראים תוצאות טובות מאד משילוב של תרפייה בעזרת טאי צ'י/צ'י קונג וטיפול תרופתי, עשיוייה להמצא תועלת גם לתחום הטאי צ'י/צ'י קונג וגם לחברות התרופות, בעריכת מחקרים על אפקט הסינרגיה בין טיפול תרופתי ותרפיה בעזרת טאי צ'י וצ'י קונג.
למרבה השמחה, הציבור מראה עניין גובר והולך באומנויות אלו כאמצעי לשיפור הבריאות, דבר שיכול לגרום למערכות הבריאות השונות, לשקול ברצינות את האנטגרציה שלהן לתוך מגוון התרפיות הממומנות.
בארה"ב קיימות חברות ביטוח בריאות אחדות שמשלמות עבור תרפיה בצ'י קונג, דבר שיכול להיות מציאותי ומתבקש גם אצלנו בארץ, לאור העובדה שקופות החולים הגדולות מממנות באופן חלקי תרפיה במגוון ענפים של הרפואה המשלימה.
מוסדות רפואיים יכולים בסופו של דבר להרוויח ממימון תרפיה של טאי צ'י וצ'י קונג, מכיוון שהיא יעילה ואינה יקרה.
אם כן, קיימות עדויות רבות ומבטיחות על היישומים השונים של תרפיה באמצעות טאי צ'י וצ'י קונג, לגבי בעיות כרוניות רבות בתחום הרפואי כמו, יתר לחץ דם, מחלות לב וכלי דם, הזדקנות, מחלות נשימה, אלרגיות, בעיות במערכת שריר-עצב, בעיות במערכת שריר-שלד וסרטן.
לכן, ראוי שמיסוד תחום זה ילקח ברצינות בחשבון ע"י מערכות הבריאות במערב.

מקורות‎‎‎‎‎‎‎

1. Medical and healthcare qigong. Wang C, Xu D, Qian Y. J Tradit Chin Med. 1991;11(4):296-301
2. Research on the anti-aging effect of qigong. Kung A, Wang C, Xu D, Qian Y, J Tradit Chin Med. 1991; 11(2):153-158
3. Beneficial effects of qigong on the ventricular function and microcirculation of deficiency in heart-energy hyper-tensive patients. Wang C, Xu D, Qian Y, Shi W, Bao Y, Kuang A. Written communication, September 1993
4. Changes in hemodynamic parameters following Tai chi chuan and aerobic exercise in patients recovering from acute myocardial infraction. Channer K, Barrow D, Barrow R, Osborn M, Ives G. Fellow Postgrad Med. 1996;72:349-351.
5. The effect of Tai Chi on cardiorespiratory function in patients with coronary artery bypass surgery. Lan C, Chen S, Lai J, Wong M. Med Sci Sports Exerc. 1999;31(5):634-638.
6. The effect of aerobic exercise and T'ai Chi on blood pressure in older people: results of a randomized trail. Young D, Apple L, Jee S, Miller E. J Am Geriatric Soc. 1999;47(3): 277-284.
7. Therapeutic benefits of qigong exercises in combination with drugs. Sancier KM; Journal of alternative and complementary medicine; 1999 Aug; 5(4); p. 383-9.
8. Tai Chi and fall reduction in older adults: a randomized controlled trail. Li F, Harmer P, Fisher KJ, McAuley E, et al. Journals of Gerontology, Series A: Biological Sciences and Medical Sciences; 2005 Feb; 60A (2); p.187-94.
9. Differences in balance related measures among older adults participating in Tai chi, structured exercise, or no exercise. Ren'ee M Hakim, Julie DiCicco, Jessica B, Thomas H, Elizabeth R. Journal of geriatric physical therapy; 2004; 27,1.
10. Clinical observation and experimental study of Qigong therapy for cancer. Zang RM. Zhongguo Qigong Kwxue (China Qigong Science). 2(8):24-29, 1995 [in Chinese]
11. Clinical observation of Qigong as a therapeutic aid for advanced cancer patients. Sun QZ, Zhao L. Proc of the 1st world conf. Acad. Exah. of Med. Qigong. Beijing, china. 1988;97
12. effect of Qigong and anticancer body build herbs on the prognosis of prostoperative patients with cardiac adenocarcinoma. Fu JZ, Fu SL, Qin JT et al. Proc. Of the 3rd conf. on Med. Qigong. Beijing. China. 1996:131
13. Preliminary report on anti-tumor effect of EQ of Qigong. Zhang JJ, Yu wx et al. Proc. Of the 3rd Natl Acad Conf. on Qigong Guangzou, China. 1990:58, 76.
14. A review of scientific research on Qigong anti-cancer therapy. Huang GH; Zhongguo QigongKexue (China Qigong Science), 1997 (5): 5-6
15. Effect of vital gate Qigong on malignant tumor. Luo S, Tong T et al. Proc of the 1st world conf. for acad. Exch of Med. Qigong. Beijing. China. 1988:126.
16. Clinical study of the routine treatment of cancer coordinated by Qigong. Wang SH, Wang BR, Shao MY et al. 2nd world conf. for acad. Exch. Of Med. Qigong. Beijing. China, 1993:129
17. On the anti-tumor mechanism of Qigong. Wang JM. 1st world conf. for acad. Exch. Of Med. Qigong. Beijing. China, 1988:121.
18. An observation of T-lymphocytes by ANAE staining in the clinical application of Qigong. Xu HF, Wang GM, Xue HN, et al. Proc. of 1st world conf. for acad. Exch. Of Med. Qigong. Beijing. China, 1988:52.
19. The changes of multiple immune indicators after Guo-Lin Qigong practice among cancer patients. Chi GH, Zhang Y, Zhu QH, et al. Proc. of the 8th Intl symposium on Qigong. Shanghai, China. 2001:170-172.
20. Clinical study of delaying effect on senility of hypertensive patientd by practicing "Yang Jing Yi Shen Gong" Xu D, Wang C. Proceeding from the 5th Intl. Symposium on Qigong. Shanghai. China. 1994:109.
21. Relationship among erythrocyte superoxide dismustaze activity, plasma sexual hormones (T, E2), aging and Qigong exercise [in English and Chinese]. Proceeding from the 3rd Intl. Symposium on Qigong. Shanghai. China; 1990:28-32
22. Research on "anti-aging" effect of Qigong. Kuang A, Wang C, Xu D, Qian Y. J Tradit. Chin Med.1991;11(3):224-227.
23. The effect of Qigong on therapeutic balancing measured by electroacupuncture according to voll (EAV). A preliminary study. Kenneth M; Acupuncture & Electro-Therapeutic Research; International journal; 1994; Vol. 19
24. Cardiopulmonary physiotherapeutic application of taiji. Klein PJ, Adams W; Cardiopulmonary physical therapy journal; 2004 Dec; 15(4); p. 5-11.
25. A review of Qigong therapy for cancer treatment. Kevin Chen, Raphael Yeung; Journal of the international society of life information science; 20(2) 2002
26. Medical application of Qigong. Kenneth M, Bingkum Hu; The American journal of acupuncture; Vol. 19(4); 1991.
27. Medical application of Qigong. Kenneth M; Alternative therapies; Jan. 1996, Vol. 2 No.1.

היסטוריה תיאוריה ופילוסופיה של טאי צ'י

מאת: אוהד קדם ושגית יצחקי קדם
(מאמר זה הינו חלק מעבודת מחקר שהוגשה באוניברסיטת תל אביב. ראה פירוט בסוף המאמר)

טאי צ'י הינה שיטת תרגול גופנית- נפשית שמקורה בסין. התרגול המרכזי בטאי צ'י מורכב מסדרה של תנועות (FORM), המבוצעות תוך כדי הליכה, בתנועה אטית, משוחררת וזורמת ככל האפשר. המתרגל מנסה לשלב את תרגול התנועות הפיזי בתרגול נפשי של הרפיה עמוקה כך שהמודעות מרוכזת בתוך התנועה עצמה. בנוסף לתרגול זה, קיימים בטאי צ'י תרגולים נוספים כמו מדיטציה שמטרתה אימון במיקוד המודעות והרפיה, תרגילי צ'י קונג שמטרתם לתרגל את זרימת האנרגיה בגוף, וכן תרגילי זוגות שהדגש בהם הוא על יכולת להיות מודע לתנועת בן הזוג ולהגיב עליה באופן משוחרר וזורם ככל שניתן. לימודי הטאי צ'י אורכים שנים רבות, ומורכבים משלבים מגוונים, אך נדרשת למידה רציפה של שנה בממוצע, על מנת שהמתרגל יוכל להשתמש ביתרונות הבריאותיים של הטאי צ'י באופן יעיל. האפקט הגופני נפשי של הטאי צ'י מתעצם כאשר התרגול הופך יומיומי.

באופן מסורתי, תרגול הטאי צ'י מתחיל בתרגול יסודות. החל מתרגול הרפיה כללית, תרגול נשימה, תרגול הזרמת אנרגיה באיזורים שונים בגוף, מדיטציה, עמידות בסיסיות, תרגילי תאום נשימה ותנועה, תרגול תנועות בודדות מתוך הסידרה, ותרגול הסידרה כולה (שלבים אלה מתייחסים לתרגול טאי צ'י לבריאות. באשר לתרגול טאי צ'י כאומנות לחימה קיימים שלבים נוספים רבים) (יאנג ג'ווינג 1987). המטרה של לימוד סיסטמתי הנה להגיע במשך הזמן למצב שבו ניתן לשכוח מהטכניקה ולהתרכז בחוויה. באופן טבעי התרגול מתחיל מהתמודדות עם אתגרים טכניים. בתוך כל תנועה מהסדרה קיימים רבדים רבים כמו: שחרור הגוף, יציבה נכונה, נשימה, קשר אל האדמה (GROUNDING ) , מיקוד המודעות, זרימה אחידה של התנועה ועוד. לאורך שנות הלימוד הארוכות המתרגל עובר בין מצבים של מיקוד החוויה בעת התרגול באספקט אחד לבין התמקדות בחוויה בכללותה מבלי להתייחס לפרטים שאותם היא מכילה.

שלא כשיטות מזרחיות אחרות להשגת רגיעה, בריאות ושליטה על המודעות, שנחקרו לא מעט מבחינה פסיכולוגית כמו: יוגה, ומדיטציה טראנסאנדנטאלית (למשל: גרינספן ומרלן 1995, ג'וונינג וואלאס ובידבץ' 1992, דה גרייס וגסטון 1976 , ועוד רבים אחרים), אומנויות הלחימה הסיניות בכלל והטאי צ'י בתוכן, לא קיבלו כמעט תשומת לב מחקרית בפסיכולוגיה. בתחום הרפואה לעומת זאת מעורר כיום הטאי צ'י יותר עניין, בעיקר כשיטה משלימה היכולה לתרום לבריאות משופרת (לם 1998, וולף קוגלר וקסו 1997).

רקע היסטורי
במחקרו על מקורות הטאי צ'י, מציין דאגלאס וייל (1983) כי: "טאי צ'י צואן, למרות הקושי בהגדרתו, ניתן לתאור תמציתי כרוח של המטפיזיקה המדיטציה והרפואה הסיניות, המאורגנות כשיטה של אומנות לחימה " (עמ' I).
התאוריות בקשר למקורו של הטאי צ'י צ'ואן, ניתנות לחלוקה כללית לתאוריות מטפיזיות ותאוריות היסטוריות. הגישה המיסטית טוענת לגילוי של שיטה מושלמת בנסיבות מסתוריות, שהועברה באופן מסורתי מדור לדור, בעוד הגישה ההיסטורית רואה את התפתחות הטאי צ'י כתהליך אבולוציוני של מחקר והשקעה אנושית רבי שנים. התאוריה המיסטית הפופולארית מייחסת את המצאת הטאי צ'י לנזיר טאואיסטי קדום- צ'ן סאן פנג, שחי בזמן שושלת צונג ושושלת מינג (המאה ה 12). לנזיר זה מיוחסות במסורת הסינית תכונות יוצאות דופן, ועל פי המסורת חי מעל שש מאות שנה. בזמן שהתבודד בהרים, הבחין בעגור הנלחם בנחש וקיבל את ההשראה לפיתוחה של אומנות לחימה חדשה. לפי המסורת המיסטית, אומנות הטאי צ'י הועברה בחשאי במשך דורות בידי נזירים עד שהועברה אל הכפר צ'ן בחבל הונאן, שם נשמרה בסוד במשך ארבעה עשר דורות בתוך הכפר (עד אמצע המאה ה19) , עד לחשיפתה בפני הציבור ב150 שנה האחרונות ( וייל 1983, יאנג 1987).

המחקר ההיסטורי לגבי מקורות הטאי צ'י כולל בתוכו נקודות מבט רבות ופרשנויות שונות . באופן כללי ניתן להתחיל את הסקירה ההיסטורית של הטאי צ'י במאה השלישית לפני הספירה, בה התגבש היסוד הפילוסופי הטאואיסטי שעליו התבסס מאוחר יותר הטאי צ'י. תאוריית היין- יאנג שהוותה את הליבה של התפיסה הטאואיסטית היתה כבר תאוריה מוכרת בפילוסופיה הסינית, ואף הוותה בסיס לחשיבה הרפואית הסינית, כפי שבאה לידי ביטוי באחד מספרי היסוד של הרפואה הסינית שנכתב באותה תקופה: "ספר הרפואה הפנימית של הקיסר הצהוב". בתקופה שלאחר מכן פותחו בסין תרגילי בריאות המשתמשים בתנועות מסויימות להשפעה על זרימת האנרגיה בגוף, וכבר בקבר משושלת האן המוקדמת (168 לפנה"ס) נמצאו ציורים המתארים תרגילי בריאות מסוג זה, שבחלקם הינם בעלי דמיון רב לתרגילי טאי צ'י הקיימים כיום. בתקופה שעד המאה ה 16, קיימות עדויות מעורפלות לקיומם של סגנונות לחימה המבוססים על עקרונות הטאי צ'י המוכר כיום, אך רק החל מהמאה ה 16 קיימות עדויות ברורות לגבי קיומה של אומנות הטאי צ'י (בכפר בשם צ'ן במחוז הנאן שבסין). מעריכים כי הטאי צ'י שמוכר מכפר צ'ן הינו אינטגרציה של תרגילי הבריאות הקדומים יחד עם אומנויות לחימה נוספות, שהביאו ליצירת אומנות לחימה יחודית המשלבת בתוכה עקרונות מתוך הרפואה הסינית. בטאי צ'י של כפר צ'ן נפגשות הגישה המיסטית והגישה ההיסטורית, והחל מתקופה זו קיים ידע היסטורי מהימן יחסית. אומנות הלחימה של כפר צ'ן היתה אומנות לחימה אפקטיבית ביותר, ומשפחת צ'ן סירבה להתחלק בה עם זרים ממניעים הישרדותיים. בתחילת המאה ה19 הגיע לכפר צ'ן אדם בשם יאנג לו צ'אן, ולאחר שנים של המתנה זכה להיות הזר הראשון שלמד את האומנות של כפר צ'ן. לאחר שסיים שם את לימודיו (שארכו כעשרים שנה), חזר למחוז הולדתו והוזמן על ידי המשפחה הקיסרית בביג'ין ללמד את אומנות הלחימה. כאשר החל ללמד את אנשי השלטון בביג'ינג, החל השלב הנוכחי באבולוציה של הטאי צ'י, שבו הפך הטאי צ'י מאומנות שמרכזה בלחימה לאומנות שמרכזה בבריאות (וואנג 1994, יאנג ג'ווינג מינג 1987, יאנג זן דו 1988, וייל 1983, יו 1996).

תהליך השינוי של הטאי צ'י שבו החל יאנג, ובו המשיכו בנו ונכדו עד תחילת המאה ה20, הפך את הטאי צ'י לאומנות קלה יחסית ללימוד. לאורך כל אותה תקופה במקביל לשינויים שערכו בני משפחת יאנג החלו להתברר ההשפעות הבריאותיות של אומנות הטאי צ'י, והיא הפכה לפופולארית יותר ויותר בקרב השכבות הגבוהות של החברה הסינית. לאחר כינון המשטר הקומוניסטי בסין העממית, חיפש המשטר דרכים לשיפור בריאות הציבור ואחת הדרכים ששימשו לכך היתה הפצת הטאי צ'י כאומנות שיעודה העיקרי הוא שיפור הבריאות. במקביל, הוקם בביג'ין מכון לחקר אומנויות הלחימה, ונערכו מחקרים רבים על השפעתו הבריאותית המיטיבה של הטאי צ'י הן במכוני מחקר ברחבי סין והן בבתי חולים. כינון המשטר הקומינסניסטי בסין הוביל גם לבריחת השכבה השלטת של השלטון הקסרי בסין, וכך הגיעו למדינות המערב, סינים רבים שהפיצו את מסורת הטאי צ'י במערב (CHINA SPORTS 1990, יו 1996).

מאז הגעתו של הטאי צ'י למערב מתגלה עניין גובר והולך באומנות עתיקה זו, גם בקרב אינדיוידואלים המעוניינים לשפר את איכות חייהם הפיזית והנפשית, וגם בקרב אנשי רפואה המתעניינים בתרומה של הטאי צ'י לבעיות בריאותיות שונות ( לם 1998, וולף קוגלר וקסו 1997, מוירס 1994).

רקע פילוסופי
משמעות השם טאי צ'י צ'ואן, מורכבת משתי מילים: טאי צ'י- מתייחס לחוקיות של זרימת כוחות היין והיאנג ביקום, וצ'ואן- משמעו שיטה או אומנות לחימה. הסינים ראו באומנות הטאי צ'י צ'ואן, אומנות לחימה שמבטאת את החוקים הקוסמיים של זרימת האנרגיה ביקום, זרימת היין והיאנג (גלנטה 1981).

תאוריית היין והיאנג עליה נשען הטאי צ'י, מהווה ציר מרכזי בחשיבה הפילוסופית הטאואיסטית. הטאואיזם הינו אחד הזרמים המרכזיים בפילוסופיה הסינית ששואף לחזרה של האדם להרמוניה עם הטבע. מתוך התבוננות במהלכו של הטבע, הסיקו הטאואיסטים הקדמונים כי ביקום קיימים שני כוחות מנוגדים המשלימים זה את זה. היין- מתייחס לצד הנקבי: שקט, רכות, אי פעולה וכו', בעוד היאנג- מתייחס לצד הזיכרי: רעש, קשיות, פעילות וכו'. המיוחד במסקנותיהם של הטאואיסטים אינו בהגדרת שני כוחות מנוגדים ביקום, אלא בתובנות לגבי הזרימה ההדדית של שני כוחות אלה, כפי שמתבטאת בסמל הטאי צ'י (גלנטה 1981, צ'נג 1982, יאנג ג'ווינג 1987).

סמל יין ויאנג

סמל יין ויאנג

סמל היין והיאנג:
בסמל ניתן לראות בצד הימני התחתון, את תחילת זרימתו של היאנג המסומן בלבן ומתקשר לצמיחה כלפי מעלה. כאשר היאנג מתחיל בעוצמה קטנה ומתגבר תוך כדי התנועה כלפי מעלה עד שהוא מגיע לשיא כוחו. בשיא כוחו של היאנג, טמון זרע יין (הנקודה השחורה במרכז הלבן), ובמקום זה, שבו הגיע היאנג לשיא כוחו, מתחילה קמילתו של היאנג והתחזקותו של היין. היין, מסומן בשחור, ומתאר זרימה כלפי מטה, אשר כתמונת ראי לזרימת היאנג, מתחילה בקטן, ולאט לאט מתחזקת כלפי מטה, עד לשיא הזרימה של היין, שבתוכה ניתן לראות את זרע היאנג, ובנקודה זו, כאשר היין הגיע לשיא כוחו, מתחילה צמיחתו המחודשת של היאנג במעגל שאין לו סוף (גלנטה 1981, צ'נג 1982).

הטאואיסטים עסקו בזרימת היין והיאנג בכל התופעות, החל במישור הקוסמולוגי וכלה במישור האנושי, בתוך מאורעות בחיי האדם ואף במהלך החיים השלם. דוגמא לכך ניתן לראות בקישור של היאנג עם פרץ הצמיחה האדיר המסמל את תחילת החיים, ואת הקישור של היין עם הרכות, הקמילה והמנוחה שבמוות. מעבר לכך ראו הטאואיסטים קשר בין המאקרוקוסמוס (היקום) לבין המיקרוקוסמוס (האדם), כך שגם מערכת היחסים בין האדם ליקום, היא מערכת של יחסי גומלין על פי עקרונות היין והיאנג, כאשר האחד משפיע על השני, וכך לא ניתן להגיע להרמוניה באחד מהם, כאשר קיימת דיסהרמוניה בשני ( גלנטה 1981 ).

תרגול הטאי צ'י מתקשר לתאורית היין והיאנג ברמות שונות ומגוונות. התרגול מדגיש את הזרימה האינסופית של התנועה, וכן שם דגש רב על הרכות והשחרור אשר מתוכן צומחים הכח והעוצמה המתפרצת. בזמן התרגול, המתרגל מונחה לחפש את השקט שבתוך התנועה ואת התנועה שבתוך השקט. הכוונה היא שתוך כדי תרגול תנועה שביסודו הוא יאנג, שואף המתרגל להגיע לשקט פנימי ולשחרור עמוק שהם היין, ולחילופין בזמן תרגול סטאטי של מדיטציה, שביסודו הוא יין, שואף המתרגל לאפשר ביטוי תנועת האנרגיה הפנימית, שהיא יאנג. בדומה, באומנות הלחימה של הטאי צ'י, הלוחם שואף לנוע בהשלמה לתנועת היריב. כאשר היריב תוקף (יאנג), התגובה תהייה תנועה שלא תאפשר ליריב למצוא מטרה (העלמות- יין), וכאשר מיצה היריב את מלוא כוחו, התגובה תתבטא בתקיפה- יאנג. החלק הבריאותי – מנטלי של הטאי צ'י נחשב ליין. פיתוח היין, יכול להביא לצמיחת היאנג- שליטה בפן הלחימתי של הטאי צ'י , ותרגול נכון של פן זה בהתאם יחזור ויאפשר את ביסוס היין- הבריאות (יאנג ג'וויג 1987, צ'נג 1982).

טאי צ'י ובריאות
כאמור, במקור פותח הטאי צ'י כאומנות לחימה, אך במאה השנים האחרונות חל שינוי, שהתבטא בהדגשת המרכיבים הבריאותיים על חשבון המרכיבים הלחימתיים. כיום מקובל הטאי צ'י בסין, כאמצעי טיפולי הממומלץ על ידי רופאים לטיפול במחלות שונות ואף מתורגל בחלק מבתי החולים (מוירס 1994).

על מנת להבין את השפעתו המיטיבה של הטאי צ'י, ניתן להשתמש בשתי נקודות ראות: הרפואה הסינית והרפואה המערבית (גלנטה 1981, מוירס 1994).

הטאי צ'י והרפואה הסינית
על מנת להבין את נקודת ראותה של הרפואה הסינית, יש להכיר את המונח צ'י (CHI או QI). הצ'י מתייחס לאנרגיית החיים הן במישור הנפשי והן במישור הפיזי, ומתפקד במידה רבה כגורם מחבר בין הגוף והנפש. למעשה, בניגוד לרפואה המערבית, הרפואה הסינית לא מכירה בהפרדה בין גוף לנפש, אלא לחילופין בהשפעות ההדדיות וביחסי הגומלין בין התפקודים הנפשיים, הפיזיים והאנרגטיים. הרפואה הסינית עוסקת למעשה באיזון אנרגטי. גוף האדם נתפס כמורכב ממערכות פיזיות- אנרגטיות- נפשיות, שאבני היסוד שלהן הם האיברים הפנימיים והמרידיאנים. האיברים הפנימיים ברפואה הסינית מקושרים ברובם לאיברים המוכרים ברפואה המערבית (לב, כבד, ריאות וכו'), אך כל איבר אינו מבטא רק תפקוד ביולוגי, אלא מייצג מערכת גופנית- נפשית בעלת מאפיינים יחודיים (כך לדוגמא לכבד מיוחס תפקוד אנרגטי של הסדרת זרימת הדם והצ'י בגוף, תפקוד נפשי הקשור לרגש הכעס, איכות זרימת האנרגיה שמקושרת לזרימה והתפתחות, ועוד). המרידיאנים הינם מעין מערכת ערוצים המתפרשים על פני הגוף ומשמשים לזרימת הצ'י. הם מאפשרים את זרימת האנרגיה בין חלקי הגוף השונים, ולאורכם קיימות נקודות שמגע איתן או דיקור בהן באמצעות מחט מיוחדת, יכול להשפיע על זרימת האנרגיה בגוף (זאנג ושות' 1989 , מוירס 1994).

הרפואה הסינית רואה אם כן את הגוף נפש כמכלול של תופעות נפשיות אנרגטיות ופיזיות, כאשר זרימה חופשית ומאוזנת של הצ'י בגוף האדם ובין גוף האדם לסביבתו מתקשרת למצב של בריאות, ואילו חסימה בזרימה או\ו חוסר איזון באנרגית האברים או\ו המרידיאנים הנה מצב שאם ימשך לאורך זמן, יוביל לחולי. בין הגורמים שעלולים להביא לחוסר איזון ניתן למנות גורמים חיצוניים כמו אקלים תזונה וזיהום חיצוני, וגורמים פנימיים שבראשם מתח נפשי, מצבים רגשיים קיצוניים לאורך זמן, וחוסר איזון בין פעילות למנוחה. הרפואה הסינית משתמשת במספר כלים על מנת להביא את הגוף למצב של איזון מחדש: אקופנקטורה (דיקור נקודות על המרידיאנים), בצמחי מרפא, במסאז' ותרגילי אנרגיה (צ'י קונג), שאחד מהפופולאריים שבהם כיום הוא הטאי צ'י (זאנג ושות' 1989, מוירס 1994 ) .

תרגול הטאי צ'י משפיע על שלושה מישורי ההתיחסות של הרפואה הסינית. ברמה הפיזית- התנועות הזורמות והמשוחררות של הטאי צ'י, משחררות את השרירים, מגמישות את הגוף, מביאות לחיזוק כללי, ובנוסף בעזרת השימוש בנשימה אף מביאות לעיסוי עדין של האיברים הפנימיים באמצעות תנועת הסרעפת. ברמה האנרגטית- השחרור של השרירים יחד עם הדגש על יציבה נכונה מאפשרים תנאים אופטימליים לזרימת הצ'י בגוף. תנועות הטאי צ'י בנויות כך שיעודדו את זרימת האנרגיה אל האיזורים השונים בגוף ובין האיברים הפנימיים, כשהכלי המרכזי להשפעה על האנרגיה הוא השימוש במודעות. ברמה הנפשית- מתבצע הטאי צ'י במצב של הרפיה עמוקה ככל האפשר. המתרגל שואף לשלב הרפיה עמוקה עם מיקוד המודעות בתנועה, כשהכוונה למיקוד משוחרר ללא יצירת מתח נוסף, כך שהטאי צ'י משמש ככלי לאימון המודעות ומאפשר לאדם יכולת בסיסית לשליטה תחושותיו הפנימיות ( גלנטה 1981, מוירס 1994).

טאי צ'י ורפואה מערבית
רק לאחרונה החלה הרפואה המערבית לגלות עניין בתרומות האפשריות של הטאי צ'י לבריאותם של אנשים מערביים (וולף קוגלר וקסו 1997). במאמרם, מסכמים וולף קוגלר וקסו (1997) ממצאים מחקריים מגוונים הקשורים לטאי צ'י וסוברים כי הנתונים עד כה מאששים את האמונה כי אימון טאי צ'י מתמשך יכול להוביל לשיפור בבריאות (בעיקר בתחום הקרדיו רספירטורי ובתפקודים של מערכת השלד), אך דרושים מחקרים קליניים מדוקדקים יותר על מנת להעריך את התועלת של טאי צ'י כתרגול המסייע לקידום הבריאות.

מעיון במחקרים רפואיים אודות הטאי צ'י ניתן למעשה לומר כי הרפואה המערבית מגלה עניין בטאי צ'י אך מתייחסת אליו בזהירות. רוב המחקרים הרפואיים אודות הטאי צ'י מתייחסים לאספקטים "ההתעמלותיים" שלו, ומתמקדים בתועלת שלו בקרב אוכלוסיות מבוגרות כשיטת תרגול פיזית היכולה לשפר את היציבה והגמישות, לחזק את הגוף, למנוע נפילות, ולשפר תפקודים קרדיו- רספירטורים (לן, לאי, צ'ן וונג 1998; וולף, ברנהרט, אליסון וקוגלר 1997; וולף, ברנהרט, קוטנר, מקנילי, קוגלר וקסו 1996; לן, לאי, וונג, ויו 1996; לאי לנג וונג וטצנג 1995) . מיעוט בולט של החוקרים ניסה להתייחס לייחוד של הטאי צ'י כשיטה גופנית נפשית היכולה לתרום באופן ייחודי גם לתפקודים הקשורים לאינטראקציה בין גוף לנפש (כמו תפקודי המערכת החיסונית -ג'ין 1989 וג'ין 1992 אצל לו לאי וונג ויו 1996; לה פורג' 1997), ולתפקודים פסיכולוגיים (סון וקסו 1989 אצל לו לאי וונג ויו 1996; לה פורג' 1997).

ד"ר דייויד אייזנברג, רופא מערבי שהשתלם ברפואה סינית בסין, ועוסק בנושא זה שנים רבות, מתייחס בספרו של מוירס (1994) למסתורין הטמון בתרגול הטאי צ'י, ולקושי של הרפואה המערבית להבין ולחוות את העקרונות הבסיסיים עליהם מושתת הטאי צ'י:

"… כדי לשמור על הבריאות, אתה חייב להיות בתנועה פיסית, אבל גם לשמור על איזון מדיטטיבי. ואתה צריך לשלוט לא רק בגופך הגשמי, אלא גם ברצונך, בכוונותיך ובמחשבותיך. בלי הכיסוי הרוחני הזה, התנועות הפיזיות הן רק התעמלות שטחית. ברפואה הסינית אתה לא עושה התעמלות רק כדי להגביר את קצב הלב, ואתה גם לא יכול רק לשבת ולמדוט כל היום. אין די באחד בלי השני. השילוב הוא בליבה של הרפואה הסינית" ( שם עמ' 270).

"… אחד הקשיים בהתבוננות ברפואה הסינית הוא שזה כמו ללכת לבית ספר לרפואה שנמצא בתוך סמינר תאולוגי. …ברפואה הסינית, חכמי הרפואה, האנשים שמבינים את הדברים החומריים, הם גם המנהיגים הרוחניים. הם לעולם לא מפרידים בין השתיים " (שם עמ' 282).

טאי צ'י כשיטה לפיתוח המודעות
התרגול הנפשי של הטאי צ'י, מקביל במידה רבה לסוגים שונים של מדיטציה. המתרגל שואף להמצא בהרפיה נפשית עמוקה ככל האפשר ולמקד את המודעות בתנועה עצמה. כחלק מהתהליך הטבעי חווה המתרגל הפרעות, חלקן הפרעות חיצוניות כמו רשמים, רעשים וכו', וחלקן הפרעות פנימיות, בעיקר עלייה של מחשבות ורגשות ללא שליטה. התרגול הנפשי של הטאי צ'י מתמקד ביכולת לשלוט על כיוון המודעות (גלנטה 1981, מוירס 1994). מול הנטייה הטבעית של המודעות להתפס ברשמים החיצוניים והפנימיים, ו"ללכת" אחריהם, מפעיל המתרגל, את רצונו, עוזב את הרשמים המפריעים וחוזר אל מושא התרגול- התנועה. גלנטה מסביר כי המלה "צ'ואן" המהווה חלק משמו המלא של הטאי צ'י (טאי צ'י צ'ואן) פירושה גם שליטה. שליטה זו מתייחסת הן לשליטה עצמית, והן לשליטה במצב נתון. אם כך גלנטה מציע כי הטאי צ'י מהווה גם שיטה להגיע ליכולת של שליטה עצמית בכל מצב שהוא. תהליך השליטה על המודעות, שואף להיות משוחרר. אין הכוונה לאלץ את המודעות בכח, כיוון שנסיון לעשות כך יכול לגרום למתח נפשי, אלא, לכוון את המודעות באופן נינוח אל מטרת התרגול. כך חוזר המתרגל אל מטרת התרגול המקורית, ומתקדם להשגת רמת שחרור עמוקה יותר ( גלנטה 1981 ).

בבליוגרפיה

Cheng, M.C. (1982). Master Cheng`s Thirteen Chapters on Tai Chi Chuan. Sweet Ch`i Press, NY.

China Sports (1990). Taiji Boxing in 48 Forms. Hai Feng Publishing Co., LTD., Hong Kong.

De Grace, G. (1976). Effects of Meditation on Personality and Values. Journal of Clinical Psychology, Vol 32, pp. 809-813.

Greenspan, M. R. (1995). Helping Meditation: Creative Groth in Education. Early Child development and Care, Vol 110, pp. 113-122.

Grove, J. R., & Lewis, A.E.(1996). Hypnotic Susceptibility and Attainment of Flowlike States During Exercise. Journal of Sport & Exercise Psychology, Vol 18, pp. 380-391.

Jevning, R. , Wallace, R. K., Beidebach, M. (1992). The Physiology of Meditation: A Review: A Wakeful Hypometabolic Integrated Response. Neuroscience and Behavioral Reviews, Vol 16, pp. 415- 424.

Lai, J.S., Lan, C. , Wong, M.K., Teng, S.H. (1995). Tow Year Trends in Cardiorespiratory Function Amomg Older Tai Chi Chuan Practitioners and Sedentary Subjects. Journal of American Geriatric Society, Vol 43, pp. 1222-1227.

Lan, C. , Lai, J.S., Chen, S.Y., Wong, M.K.(1998). 12 Month Tai Chi Training in the Elderly: Its Effects on HFitness. Medicine and Science in Sports and Exercises, Vol 30, pp. 345-351.

Lan, C. , Lai, J.C., Wong, M.K., Yu, M.L. (1996). Cardiorespiratory Function, Flexibility, and Body Composition Among Geriatric Tai Chi Chuan Practitioners. Archives of Physical Medicine and Rehabilitation, Vol 77, pp.612-616.

Wang, X. & Moffett, J.P.C. (1994). Traditional Chinese Theraputic Exercises- Standing Pole. Foreign Language Press, Beijing.

Wile, D. (1983). Tai Chi Touchstones: Yang Family Secret Tranmissions. Sweet Ch`i Press, NY.

Wolf, S.L., Coogler, C. & Xu, T. ( 1997). Exploring the Basis for Tai Chi Chuan as a Theraputic Exercise Approach. Archives of Physical Medicine and Rehabilitation, Vol 78, pp.886- 892.

Wolf, S.L., Barnhart, H. X., Ellison, G.L., Coogler, C.E.(1997). The Effect of Tai Chi Quan and Computerized Balance Training on Postural Stability in Older Subjects. Physical Therapy, Vol 77, pp.371-381.

Wolf, S.L., Barnhart, H. X., Kutner, N.G., McNeely, E. , Coogler, C.E., Xu, T. (1996). Reducing Frailty and Falls in Older Persons: An Investigation of Tai Chi and Computerized Balance Training. Journal of the American Geriatrics Society, Vol 44, pp. 489- 497.

Yang, J. M. (1987). Advanced Yang Style Tai Chi Chuan. Vol 1: Tai Chi Theory and Tai Chi Jing. YMAA Publication Center.

Yu, G. (1996). Taiji Quan Yang Style. Foreign Languages Press, Beijing.

Yu, S. (1988). Yang Style TAIJIQUAN. Morning Glory Publishers, China.

Zang, E. (Ed.) (1989). Basic Theory of Traditional Chinese Medicine. Vol I and II. Publishing House of Shnaghai College of Traditional Chinese Medicine.

מוירס ביל, (1994), ריפוי ורוח- על הקשר בין בריאות הגוף לכוחות הנפש. עמ' 242-303. הוצאת כתר, 1994 .

גאלאנטה לורנס, (1981), טאי צ'י- הקצוות הנשגבים של האינסוף. אור עם, 1996

*מאמר זה נכתב ע"י שגית יצחקי קדם ואוהד קדם, והינו חלק ממבוא לעבודת מחקר סמינריונית "הקשר בין מיומנויות שליטה עצמית פתוחות וסגורות ומידת המומחיות של המתרגל, לבין חווית FLOW בעת תרגול טאי צ'י " שהוגשה באוניברסיטת ת"א לפרופסור מיכאל רוזנבאום מהמחלקה לפסיכולוגיה.

היכרות עם טאי צ'י צ'ואן

טאי צ'י צ'ואן הנה אמנות עתיקה שמקורה בסין. למתבונן מן הצד, המודע רק לתנועה החיצונית, קשה לעתים לקשר בין תנועות הטאי צ'י הנדמות כריקוד המבוצע באטיות ומתוך ריכוז פנימי, ובין התכונות המיוחסות לטאי צ'י. בין התכונות הללו: ריפוי ומניעת מחלות, השגת מצב נפשי של שלווה עמוקה, הגנה עצמית וכדרך להתפתחות רוחנית. במאמר זה אנסה לתאר בקצרה את אמנות הטאי צ'י, התפתחותה, התיאוריה המסבירה את השפעתה המיטיבה, ואת דרך הלימוד.

התפתחות היסטורית
המסורת הסינית מיחסת את המצאת הטאי צ'י לנזיר הטאואיסטי האגדי צ'נג סן פנג. בעת שהתבונן בציפור נלחמת בנחש חווה הנזיר התגלות, ומתוך אותה חוויה פיתח את אמנות הטאי צ'י צ'ואן. במקורה הייתה הטאי צ'י אמנות לחימה וטכניקות הטאי צ'י נחשבו נשק רב עצמה אשר סודותיו הועברו בעל פה מדור לדור.
במאה ה16- הועברו סודות הטאי צ'י אל הכפר צ'ן שבמחוז הנן ושם נשמרה האמנות בסוד במשך 14 דורות. בתחילת המאה ה19- הגיע נער צעיר בשם יאנג לוצ'ן אל הכפר, ובעת שעבד כמשרת אצל משפחת צ'ן למד בסתר את האמנות, מאוחר יותר התקבל כתלמיד מתוך המשפחה, ולאחר שסיים את לימודיו אצל משפחת צ'ן התפרסם ברחבי סין כאומן לחימה בלתי מנוצח. יאנג לוצ'ן הוזמן לביג’ין ללמד את אנשי החצר הקיסרית ובמהלך שהותו שם זיכו אותו מזגו הטוב ויכולתו העילאית במעריצים רבים שהפיצו את אמנות הטאי צ'י ברחבי סין. נכדו של לוצ'ן, יאנג צ'ן פו שינה בתחילת המאה את הסגנון המשפחתי, מתוך דגש על היתרונות הבריאותיים של האמנות, ויצר את סגנון יאנג, הנחשב כיום לנפוץ מבין סגנונות הטאי צ'י.
סגנון יאנג מתאפיין כיום בקצב איטי ואחיד, יציבה טבעית ותנועות רחבות, הנחשבות מועילות במיוחד לבריאות. סגנון צ'ן שמר על מאפיינים רבים של האמנות העתיקה כמו קפיצות, תנועות מהירות ועמידות נמוכות במיוחד. במהלך השנים התפתחו סגנונות נוספים שהמוכרים בהם הנם וו (wu), סון (sun) ווו(w’u)

עקרונות התנועה
מעבר להבדלים הקיימים בין הסגנונות השונים, שני עקרונות מאפיינים את כל סוגי הטאי צ'י, והם שחרור פיזי ושקט נפשי. כל התנועות בתרגול הטאי צ'י מבוצעות מתוך שחרור מקסימלי של השרירים והמפרקים. התנועות זורמות במאמץ מינימלי של הגוף ומתוך דגש על יצירת חופש ומרחב פנימי. תנועת הגוף מונחית על ידי תנועת המודעות כשהבסיס לכך הוא ריכוז מתוך שלווה. המודעות מנחה כל תנועה ותנועה, עד שמגיעים למצב שבו התנועה הפיזית והנפשית מתאחדות לאחדות זורמת של הגוף והנפש.

טאי צ'י ובריאות
מנקודת המבט המערבית לצורת התנועה הייחודית של הטאי צ'י יתרונות רבים. לתנועות הזורמות והחופשיות השפעה משחררת על השרירים המפרקים והגידים, תנועות האגן והנשימות גורמות לעיסוי האיברים הפנימיים ושחרור מערכת הנשימה. מחקרים שנערכו בסין ובמערב, גילו כי לצורת הריכוז המיוחדת של הטאי צ'י, המשלבת מדיטציה ותנועה, השפעה ישירה על תפקוד מערכת העצבים המרכזית והשפעה מרפאת לסימפטומים הקשורים למתח נפשי, כמו בעיות במערכות העיכול, הלב, לחץ דם ונשימה.
מנקודת המבט של הרפואה הסינית, נחשב הטאי צ'י, בנוסף למספר תרגילי צ'י קונג אחרים, כתרגול אידיאלי לשמירה על הבריאות, ואף לריפוי מספר רב של מחלות. הרפואה הסינית רואה את גוף האדם כמערכת של תפקודים אנרגטיים הקשורים ברובם לאיברים הפנימיים, ושל ערוצי אנרגיה, המקשרים בין תפקודים אלה ובין הפנים והחוץ. גורמים חיצוניים ופנימיים כמו אקלים (קיצוני או משתנה), תזונה לקויה, והתנהגות רגשית (הדחקה ומצבי רוח קיצוניים) עלולים לגרום לחוסר איזון בתפקודי האיברים ולחסימות בערוצי האנרגיה ובכך להביא למחלה.
תרגול הטאי צ'י משפיע בצורה ישירה על זרימת האנרגיה בגוף, מסייע בפתיחת ערוצי האנרגיה, איזון האיברים הפנימיים והעלאת רמת האנרגיה, ובכך מחזק את תפקוד מערכות ההגנה והריפוי הטבעיות של הגוף.

לימוד הטאי צ'י
התרגול המרכזי, מעבר להבדלי גישה וסגנון הוא הסדרה (form). המתרגל לומד סדרה של תנועות המבוצעות תוך כדי הליכה. לאחר שמושגת שליטה טכנית בסיסית בביצוע תנועה מסוימת או סדרה של תנועות, לומד המתרגל להטמיע בתוך המסגרת החיצונית של התנועה את עקרונות הטאי צ'י, ובכך "להחיות" את התנועה, ולהגיע אל הצדדים הפנימיים של האמנות. הלימוד הנובע מתרגול הסדרה הוא אין סופי, בעת ביצוע הסדרה לומד המתרגל יציבה נכונה, שיווי משקל, שחרור, מודעות לגוף, ריכוז מתוך שלווה ויסודות נוספים. ביצוע יום יומי של הסדרה מביא להשגת היתרונות הפיזיים והנפשיים של האמנות, ומהווה לימוד יום יומי של עקרונות הטאי צ'י. בנוסף לתרגול הסדרה, קיימים תרגילי צ'י קונג, המכוונים לפיתוח הצדדים המדיטטיביים והאנרגטיים באדם. בשלבים מתקדמים יותר של הלימוד, נוספות סדרות עם כלי נשק שונים, וכן תרגילי זוגות כמו “pushing hands” המשמשים לפיתוח יכולת חישה והגבה לתנועת בן הזוג, ולתרגול ההיבטים הלחימתיים של האמנות.
לימוד הטאי צ'י דורש סבלנות. בחודשים הראשונים, המוקדשים ללימוד הסדרה דרוש אורך רוח על מנת לעבור את השלב הטכני יותר ולהגיע אל הצד הפנימי של התנועה. תלמידים רבים פורשים בחפשם גמול מידי ללימוד אך יש להבין שעשויים לחלוף מספר חודשים עד שהמתרגל חווה בהשפעת הטאי צ'י. השגת מיומנות בסיסית אורכת כשנה ולאחר מכן יש בידי המתרגל כלי שיוכל לשרת אותו בהשגת בריאות נפשית ופיזית לכל חייו.

לסיכום, אם אתה מחפש אמנות שמשלבת את הגוף ואת הנפש, שמירה על הבריאות ובסיס לצמיחה נפשית ורוחנית, ובנוסף פתח אפשרי לעולם הלחימה, נסה את הטאי צ'י.

בהצלחה.

אוהד קדם.

צ'י קונג סרטונים

סדנת צ'י קונג לפתיחת הלב עם אוהד קדם:

מתוך סדנת חמשת הצלילים המרפאים:

טאי צ'י – הסבר על הגוף הזורם

צ'י קונג גוף הזהב

ז'אן מישל שומה על חמשת האלמנטים בתנועה

צ'י קונג – הגוף הזורם

היכרות עם צ'י קונג משיכת חוט המשי

צ'י קונג משיכת חוט המשי הנו תרגול עתיק, מיסודות הטאי צ'י צ'ואן המסורתי, המשמש לפיתוח עצמה פנימית, זרימה, תנועת גוף מאוחדת ועוד. מקורו של צ'י קונג משיכת חוט המשי בכפר צ'ן – שמוכר כמקור ממנו התפתחו כל סגנונות הטאי צ'י הקיימים כיום. מקורות עתיקים מתארים צורות תרגול בסיסיות שהתבססו על תבנית הזרימה בסמל הטאי צ'י – היין והיאנג.

סדרת צ'י קונג משיכת חוט המשי שאנו מתרגלים בבית הספר יצירה מבוססת על שיטתו של מאסטר feng zhiqiang שנחשב כיום לאחד מבכירי המורים לטאי צ'י בסין. מאסטר פנג פיתח סט שלם המפתח את עקרונות משיכת חוט המשי בצורה שלמה ומקיפה בעזרת תרגול כולל פתיחת המפרקים הראשיים בגוף, תנועות גוף מלאות לפיתוח עקרונות המשיכה והליפוף של הכוח הפנימי, חיבור לאנרגיות האדמה והשמיים ומדיטציות wuji בעמידה. הגרסה שנתרגל בקורס הותאמה ע"י מאסטר אמין הו כך שתתאים לכל סגנון טאי צ'י ולא רק לתנועת היד הייחודית של סגנון צ'ן.

מקורו של השם "משיכת חוט המשי" בניסיון להעביר בדרך ציורית תהליך פנימי המתרחש במהלך התרגול. המונח הסיני chan su chin מורכב משלוש סימניות – ליפוף, משי ועצמה פנימית. הדימוי מתייחס לתהליך הפקת חוט המשי מפקעות המשי. בתהליך ההפקה חוטי משי מ-6-10 פקעות נמשכים מן הפקעות ומלופפים תוך כדי המשיכה לחוט אחד חזק ואלסטי. בזמן משיכת חוט המשי יש לשמור על קצב משיכה אטי ואחיד על מנת למנוע את קריעת החוט או הסתבכותו. התהליך הפנימי בתוך הגוף במהלך התרגול מביא לזרימת צ'י ועצמה פנימית בתנועה ספירלית מן האדמה אל כפות הידיים באופן רציף והרמוני ובזרימה חלקה ללא הפסקות והפרעות.

סדר התנועות:

בעמידת הפרש

1. פתיחה ביד אחת

2. איסוף ביד אחת

3. ספירלה ביד אחת

פתיחת המפרקים

4. צוואר

5. כתף בודדת *2

6. מרפק *2

7. כפות ידיים

8. עמוד השדרה (לחבק את הכדור)

9. אגן

10. ברכיים

בעמידת הקשת

11. פתיחה בשתי ידיים

12. איסוף בשתי ידיים

13. ספירלות בשתי ידיים

על רגל אחת ( או בעמידה רגילה)

14. עגור פורש כנפיים

בעמידת הקשת

15. משיכה ודחיפה

בעמידה רגילה

16. איסוף אנרגית האדמה

17. איסוף אנרגית השמיים

18. מדיטצית wuji של שלושת המעגלים

19. מדיטצית wuji עם מודעות בטאן טיאן

סגירה וסיום

התקררויות בסתיו ובחורף ותזונה

מאת: לרה יוליוס

בבוא הסתיו והחורף, רבים מאתנו סובלים מסימפטומים לא נעימים של התקררויות, שפעות, נזלות וכד'. על פי הרפואה הסינית, אם הגוף מאוזן, לא אמורים להופיע הסימפטומים הנ"ל. שינויי מזג האוויר עלולים להביא עימם שינויים אנרגטיים כה חזקים שאפילו המאוזנים שבינינו יכולים לצאת קצת מהאיזון הפנימי ולהיפגע מהשינוי החיצוני הזה. הסינים הכירו בתופעה זו של החלשות האדם בשינויי מזג אוויר עוד מלפני אלפי שנים ותמיד המליצו לחזק את הגוף לקראת סוף עונה ע"י דיקור, צמחי מרפא ותזונה המתאימה לאדם ולעונה. על ידי טיפול נכון בשיטת הרפואה הסינית, ניתן לחזק את הגוף לפני בוא הסתיו ולקוות לפחות התקררויות – כטיפול מונע ואם בכל זאת הצליחה לחדור אלינו התקררות סתווית, ניתן ע"י דיקור, צמחי מרפא ותזונה נכונה לקצר את תקופת שהותה בגופנו.

הסינים מחלקים את סוגי ההתקררויות ל-2 סוגים:
1) האחד ממקור של חום עם סימפטומים המוגדרים כסימפטומים חמים.
2) והשני ממקור של קור עם סימפטומים המוגדרים כסימפטומים קרים

הסינים האמינו שהרוח החיצונית משמשת כחוד של חנית ושדרך הרוח חודרים לגוף האדם הווירוסים והחיידקים השונים חלקם בעלי אופי קר וחלקם בעלי אופי חם, וכל אחד מהם משפיע אחרת על בני האדם השונים בקונסטיטוציה (מבנה) הבסיסית שלהם. בעבר, לא הכירו הסינים את המושג וירוסים וחיידקים וכינו מצב של התקררות או שפעות למיניהן בד"כ כרוח קור חיצונית או כרוח חום חיצונית שחודרת לגוף.

כמה נקודות מפתח כדי לסווג את סוג ההתקררויות:
רוח חום
– בדרך כלל יתבטא בסימפטומים של חום גבוה (fever), כאבי ראש חזקים ורבים, יתכנו עיניים אדומות, גרון נפוח ו/או כואב, פה יבש, צימאון, רצון לקור, מעט צמרמורת אם בכלל מעט כאבי גוף, נזלת ו/או ליחה צהובה.

רוח קור – בדרך כלל יתבטא בסימפטומים של חום (fever) נמוך, אם בכלל, פחד ורתיעה מפני הקור, צמרמורות, כאבי ראש, כאבי גוף רבים וחזקים, שרירים תפוסים, נזלת ו/או ליחה שקופה או לבנה.
ברפואה הסינית, המיוחד בטיפול התזונתי ההא ההתאמה האישית.
לוקחים בחשבון את אופי המחלה – האם הסימפטומים קרים או חמים, לוקחים בחשבון את העונה ואת מבנהו הבסיסי של האדם. לא אומרים על מזון כלשהו שהוא בריא או לא בריא, אלא בודקים מה בריא למי ומתי.

ברפואה הסינית, מתבססים על עקרונות מאוד עתיקים, אך יחד עם זאת מאוד הגיוניים. אם אנו מבחינים בקור, נמליץ כמובן על מזונות בעלי טמפרטורה חמימה ולהפך, אם נבחין בסימפטומים האופייניים לחום, נמליץ על מזונות בעלי טמפרטורה קרירה. כל המזונות סווגו לפני אלפי שנים על ידי הסינים לקטגוריות שונות, כאשר לכל מוצר טמפרטורה מסוימת וטעם מסוים.

הטעמים הינם: חריף, מתוק, מלוח, חמוץ ומר.
כל טעם הינו בעל איכות רפואית שונה ויש לקחת בחשבון את איכות הטעם ואת טמפרטורת המוצר כאשר נותנים המלצה תזונתית כטיפול.

ניקח לדוגמה את הטעם החריף, שמקושר לסתיו.
הטעם החריף הינו טעם מפזר, כלומר פותח נקבוביות ועוזר לפזר החוצה פטוגנים (מחוללי מחלות: וירוסים, חיידקים או בשפה הסינית: רוח חום או רוח קור ועוד). חשוב לדעת מה חריף, וחשוב עוד יותר לדעת מהו חריף וחמים ומהו חריף וקריר.
לדוגמה, תה ג'ינג'ר (חריף וחמים) או תה קינמון (חריף וחמים) יהיה מצוין כתרופה למה שכינינו רוח קור, אך במצב של רוח חום, זה עלול להחריף את הבעיה. במצב של רוח חום ניתן להמליץ על תה מנטה (חריף וקריר). אם במצב של רוח חיצונית – כלומר התקררויות למיניהן, נמליץ על מזונות בעלי אופי חמוץ – אנו עלולים לכלוא את המחלה בתוך הגוף מכיוון שלטעם החמוץ אנרגיה מכווצת שנכנסת פנימה.

התורה הסינית שמה דגש חזק על הטמפרטורה של המזונות – דבר כל כך חשוב ובסיסי שאינו מקבל שום תשומת לב במערב. כל מזון, לאחר עיכולו, מייצר טמפרטורה מסוימת בגוף: חמים, חם, קריר, קר. כל כך חשוב להכיר בזה ולהרכיב המלצות תזונתיות אישיות לכל אדם באשר הוא. האבחנה נעשית ע"י מטפל סיני מוסמך שלמד לזהות סימנים של: חום/קור,עודף/חוסר,יובש/לחות ויודע איזה מזונות יתאימו לכל מצב ומצב.

לדוגמה, אדם הסובל מלחות (כגון נזלת)
נמליץ לו להוריד מוצרים המייצרים לחות, כגון: סוכר, מטוגן, מוצרי חלב פרה, בננות, תפוזים, בוטנים (במבה) וכו'. הטיפול וההמלצה התזונתית הנו אינדיבידואלי וחשוב לקחת בחשבון את כל הגורמים.

דוגמה טובה הממחישה את חשיבותה של טמפרטורת המזון הוא השום.
השום נחשב במערב כתרופת פלא – ואכן שום הוא פלאי ביותר ובעל סגולות רפואיות רבות. אך, יחד עם זאת, מבחינת הטמפרטורה של השום – השום נחשב לחם מאוד. אם כך, כאשר ממליצים על שום כתרופה, חייבים לדעת האם לאדם יש מצב פנימי נוכחי של עודף חום, ואם כן אולי השום כמה נפלא שהוא, יוסיף עוד חום ויחמיר סימפטומים מסוימים, כגון תופעות של גלי חום, או בעיות עור מסוימות ועוד. מכיוון שכל כך חשוב לדעתי להתאים את המזונות על פי הטמפרטורות שלהם לטמפרטורה של הבעיה, אני משתפת אתכם בשני מתכונים: דומים אך שונים. האחד יותר חמים ומתאים לסימפטומים של קור והשני יותר קריר ומתאים לסימפטומים של חום.

הבסיס ל-2 המתכונים הוא המיסו המופלא, המוכר בסין אלפי שנים. המיסו מאוד מתאים לימי הסתיו ולחיזוק המערכת החיסונית מפני התקררויות שעורבות לנו מעבר לפינה.

כמה מילים על המיסו:
מיסו הינו משחה העשויה מפולי סויה ודגנים מותססים. מקור המיסו בסין והשימוש בה היה קיים עוד מלפני 2500 שנה. סגולותיו של המיסו רבים. בסין מייחסים למיסו סגולות של אריכות חיים וכמחזק מערכת חיסונית. כמו כן מיסו עשיר ב-12B (חשוב לצמחונים!) מיסו ניתן להשיג בבתי הטבע במגוון צבעים. כאשר הגוון בהיר יותר, הנו קריר יותר באופיו ומתאים יותר לסימפטומים של חום, ואילו המיסו הכהה יותר, חמים יותר ומתאים יותר לשימוש כאשר ישנם סימפטומים של קור.

אופן השימוש במיסו:
את המיסו אסור להביא לרתיחה ויש להוסיפו בסוף תהליך הבישול. מומלץ להוסיף לקערות האישיות כדי שאת שארית המרק ניתן יהיה לחמם מחדש.

אזהרות:
עקב תהליך ההתססה, מיסו אינו מומלץ לשימוש במצבים של קנדידה. כמוכן למיסו מליחות גבוהה ויש להיזהר בשימוש כאשר יש איסור בריאותי למלח.

אחסון:
את המיסו יש לאחסן בקירור לאחר פתיחתו ולא במכלי פלסטיק.

מתכון למרק מיסו סתווי
1. מרק המתאים לסובלים מסימפטומים המסווגים כחמים. ראה פירוט – רוח חום.
כל המצרכים במתכון זה הם קרירים עד קרים בטמפרטורה שלהם פרט לגזר ומתאימים לטפל בבעיות שמסווגות לבעיות חום או לסימפטומים של חום,כגון: הסימפטומים של רוח חום.

המצרכים:
– מיסו בהיר – 1 כפית עד 2 לכל קערת מרק.
– אצות קומבו – ½ 1 – 1 כוס, חתיכות קומבו שטופות ומושרות.
– – ¾ כוס גזר חתוך דק.
– נבטים – 1 כוס נבטים.
– כוסות מים (להשתמש במים המושרים של אצות הקומבו כבסיס למרק).
– ניתן להוסיף דלעת, חצילים, תפו"א, כרוב – הכל חתוך לחתיכות קטנות.
– ניתן להוסיף מעט פלפל לבן.

אצת הקומבו – טמפרטורה מאוד קרה. מועיל לסילוק ליחת חום, עשיר מאוד ביוד. מטהר חום. עשיר במינרלים. מנטרל רעלים. להיזהר במצבים של סימפטומים מקור כגון שלשולים מימיים. להיזהר בשימוש אם יש מצב רפואי של עודף יוד (היפרטירואידיזם) ולהיזהר בשימוש בזמן היריון. גזר-טמפרטורה נייטרלית.

אופן ההכנה:
להשרות אצות קומבו עם 5 כוסות מים רותחים. (לפני ההשריה מומלץ לשטוף).
להשרות כ-20 דקות או עד אשר האצות מתרככות. לחתוך את האצות הרכות לפרוסות דקות.
לסיר בישול להכניס את מי ההשריה של האצות והאצות החתוכות ולהביא לרתיחה. להוריד לאש בינונית ולהוסיף את הגזר ושאר הירקות שהם לבחירה (דלעת, חצילים, תפו"א, כרוב). כאשר הירקות מתחילים להתרכך, להוריד לאש נמוכה ולהוסיף את הנבטים.
לבשל כמה דקות נוספות על אש קטנה.

להוריד מהאש ולהגיש בקערות אישיות ולכל קערה להוסיף 1-2 כפיות מיסו בהיר לפי הטעם (יש לקחת בחשבון שהמיסו מאוד מלוח ולכן אין צורך להוסיף מלח למרק). לערבב היטב את המיסו בתוך קערת המרק האישית ולהגיש חם.

ניתן להוסיף למרק המיסו קוביות של טופו – אך שימו לב, הטופו אינו מומלץ במקרים של התקררויות מכיוון שהוא מייצר לחות ועלול להגביר את סימפטום הנזלת.

לבריאות, בתיאבון ורפואה שלמה!!!

2. מרק המתאים לסובלים מסימפטומים המסווגים כקרים . ראה פירוט – רוח קור.
כל המצרכים במתכון זה הנם חמימים עד חמים בטמפרטורה שלהם פרט לגזר ומתאימים לטפל בבעיות המסווגות לבעיות קור או לסימפטומים של קור,כגון: הסימפטומים של רוח קור.

המצרכים:
– מיסו כהה (מומלץ אדום).
– פטריות שיטאקי – 8-10 – שטופות ומושרות.
– גזר – ¾ כוס גזר חתוך דק.
– בצל ירוק – ½ כוס חתוך לחתיכות קטנות.
– ג'ינגר(זנגביל)טרי-כפית מגורד דק.
– כוסות מים (מומלץ להשתמש במים המושרים של פיטריות השיטאקי כבסיס למרק).
– ניתן להוסיף:כרישה, בצל, שום.
– ניתן להוסיף מעט פלפל שחור.

פטריות השיטאקי – נייטרליות עד חמימות. מעודדות תגובה חיסונית לסרטן ולווירוסים. מעודדות את מערכת החיסון. יש לשטוף ולהשרות במים חמים לפני השימוש. ניתן להשתמש במי ההשריה כבסיס למרק.

גזר-טמפרטורה נייטרלית.

אופן ההכנה:
להשרות את פיטריות השיטאקי בקערה עם 5 כוסות מים רותחים כחצי שעה או עד שמתרככות.
(מומלץ לשטוף את הפטריות לפני ההשריה).
בסיר בישול להכניס את מי ההשריה של הפטריות וגם את הפטריות עצמן, ולהביא לרתיחה, להוריד לאש בינונית ולהוסיף את הגזר ושאר מרכיבי הבחירה.
כאשר הירקות מתרככות יש להוריד לאש נמוכה ולהוסיף את הבצל הירוק ואת הג'ינגר .
לבשל כמה דקות נוספות על אש קטנה.

להוריד מהאש. להגיש בקעריות אישיות ולכל קערה להוסיף 1-2 כפות מיסו כהה לפי הטעם. (יש לקחת בחשבון שהמיסו מאוד מלוח ולכן אין צורך להוסיף מלח למרק).
יש לערבב היטב את המיסו בתוך קערת המרק האישית ולהגיש חם.

ניתן להוסיף למרק המיסו קוביות של טופו. איננו מומלץ במקרים של התקררויות מכיוון שהוא מייצר לחות ועלול להגביר את סימפטומי הנזלת.

בתיאבון, לבריאת ורפואה שלמה!!!

שלכם, לרה יוליוס
מטפלת מוסמכת ברפואה סינית: דיקור, צמחי מרפא ותזונה סינית.